טוקבק. טוק-בק ! ! !

זהו הפוסט ה – 87 שלי, שהם 22 פרקים של אלון, יוסי ומשה. 57 פוסטים על החיים בכלל ו-7 פוסטים עם הסברים לסרטונים
שהעלתי. למה כל זה טוב? למה?

25/07/07 יום רביעי

ונראה לי שזה סוף הדרך.

הנה אוטוטו אטרף יסגרו לי את הכרטיס על כל התוכן שהעליתי חינם אין כסף לאתר שלהם. על הדרך אולי הם פשוט יגנבו לי את הזהות באתר וישתלחו בכל העולם בשמי, השם שחרטתי על היד שלי, או גרוע מזה: יפיצו עלי מליון הודאות חושפניות שאין להם דבר עימי.

מצד שני, אני הולך לי להתאשפז בשבוע הבא. מ'כפתלי.


לרגל המעבר לבלוג ספוט (בלוגר של גוגל) ולרגל כניסתי הצפויה לכלא (יש שם אוכל ולינה חינם וזה משהו שאין לי כבר חודשיים וחצי. שוב, למקרה ואנשים לא הבינו אותי: אני רעב. פור ריל, ממש רעב, אין לי כסף לאוכל. אני ניזון מתפוחי אדמה שהסופר מוציא לפנות בוקר ומהשקיות של הסוכר והמלח מבית הקפה שמולי. נראה לכם שאני מגזים? נראה לכם שאני שקרן? מ'כפתלי) הנה כמה סגירת קצוות.


הודעות שמורות מאטרף:

(לא נגענו, ווב ספידר חמוד שומר על איזשהו שרת עבורי, בתור ביטוח,

את הדפים מהם טקסטים אלו הועתקו)


-------------------------------------

התקבלה ב 25/07 12:22

מאת: [צונזר]

הי איש,

אני מניח שהבלוג הזה הוא שלך:

http://kelog3.blogspot.com/2007/07/web-20.html

ואני מניח שאתה זה שכתבת שם את המשפט הבא:

"משה: מזדיינים עם [צונזר]. שרון עשה את זה ובכלל אין לו בלוג. נראה לי אחלה

דיל. אולי אני אמצוץ לו ואקבל איזה באנר מ(א)מם."

זה בסדר גמור לשפוך את החיים האישיים שלך בבלוג אינטרנטי שאלפי אנשים יכולים לקרוא. זו החלטה

שלך.

זה ל-א בסדר לכתוב שם רכילויות מרושעות על אנשים אחרים!

אני לא ממש יודע מי אתה (למעט כמה משפטים שהחלפנו) ואין לי מושג מי זה שרון ואם הזדיינתי איתו או

לא ומתי. אבל אני כן מצפה שתחשוב טיפה לפני שאתה כותב דברים מהסוג הזה. אולי החבר של

[צונזר] קורא אותם גם וזה פוגע ומעליב ויכול לעשות נזק?

יום טוב

[צונזר]

-------------------------------------


ונשאלת השאלה, האם יכול להיות קשר בין העובדה שאני לא מצליח להכנס לאטרף דייטינג לבין זה שעצבנתי את אבא של אטרף? תודה לאלוהים שאולי כסף או אוכל אין לי אבל פרוקסי בחו"ל דווקא יש לי.

(למה לכל הרוחות אני עובד בתור מוכר זוטר בחנות תחתונים?!)

ואיך לכל הרוחות הוא מצא ברשת משהו שפרסמתי רק ביום שישי? האם הוא מגלגלל [צונזר] אחת ליומים על בסיס שגרה?

תזכורת:

במסגרת הפוסט "הכן עצמך לBLACK OUT" מה - 14/03/07 המ(א)מם שם תמונה של אייל (ב"פ) וציין בכללי שככה לא תרצו את הגבר שלכם. לא נראה לי שהכוונה הייתה להחמיא לאייל למרות שממיטב הכרתי את המ(א)מם [מייק נו מיסטייק, אני חודשים כבר מתאפק ומזכיר לעצמי שכל אחד יכול לבחור להשאר אנונימי ואני צריך לכבד את זה כל עוד זה לא פוגע באחרים] ומהיכרותי את אייל ב"פ אני יכול להעיד שאין בניהם קשר כלשהו. כלומר הלה חטף ירידה בפורום פומבי למדיי על לא עוול.

אה מה, לזכותו של הבלוגר המגלומני [ואני מת עליך, אתה יודע את זה] ברגע שאיזה נשמה טובה סיפר לאייל וזה הגיב בבלוג וביקש יפה שיורידו את התמונה [בינתיים עברו שישה ימים. תודה] ואכן, התמונה הוחלפה בטקסט אדום "צונזר" ובלי שום ליווי של התנצלות כלשהי. להיפך, המ(א)מם אפילו נדהם שמישהו לא תאב פרסום עד כדי שיוותר על הזכות להתארח אחר כבוד בבלוג.

ומכיוון שאני קטנוני, אין לי חיים וממילא צפוי להפתח תיק תקדימי בגיני דיני צנעת הפרט והוצאת דיבה-חופש הביטוי ברשת וגם בגלל שאם כבר אני מצטט אז בא נצטט עד הסוף [וגם בשביל למנוע מחיקה של הטקסט האמור במקומו המקורי] אז הנה:


--------------------------------


אייל ב"פ 20/03/07 13:10

תוריד תתמונה שלי תודה ועכשיו

מאת: אייל&ג'רי


ביקשת, קבלת 20/03/07 15:17

ורק בשביל ההבהרה. "נעשה (מאמם) בעירנו" משתמשים בתמונות שעל פי מירב הבנתנו את הווב, הם חופשים לשימוש הציבור (שלא למטרת רווח וכ"ו...)

אם בכל זאת יש לכם טענות על שימוש בתמונות שאתם מופיעים בהם, ו/או מרגישים להם זכויות יוצרים - דברו ונמחק. זה אתם שמפסידים את האופציה להיות (מאאמים) לנצח.

מאת: (מאמם)


אייל ב"פ 22/03/07 08:48

חחח תודה אתה יכול לשים תמונה אחרת:)

מאת: אייל&ג'רי


מה זה ב"פ??? 22/03/07 18:29

אולי נשים, אבל בפוסטים בעתיד.

ושוב, אם אתם לא מרוצים מתמונה שלכם שפורסמה פה, תגידו והתמונה תרד. למרות שלפעמים צריך לדעת לקחת סיכונים כשנעמדים מול צלמי מסיבות.

מאת: (מאמם)


ב"פ....זה בן פורת 22/03/07 22:51

סבבה...:)

מאת: אייל&ג'רי

--------------------------------


פייר?

על אותו משקל אני תמיד יכול לטעון שמי שעושה סטוצים והוא לא נקרופיל, צריך להבין שזה סיכון שכן הבחור עלול לספר לכולם שהוא הזדיין איתו ואז, אוי ואבוי, העולם יחרב.

על אותו משקל אני יכול רק להתרעם עד מחר שהמ(א)מם, כולל התמונות של הגברים בלי החולצה, כולל הירידות על אנשים שמעולם לא זכו להגיב (נגיד חיים פנחס, לדוגמה, ולא, אני לא עובד בשבילו וגם אם כן אז עדיין זכותי) וכולל פתיחת פוסטים חדשים לבקרים המהללים את אושיות הלילה ללא בקשת רשות כלשהי (תומס לדוגמה) ולדעת, בבירור, שאת הפוסט הזה שאתם קוראים אולי יקראו חמישה אנשים וגם הם יהיו החברים שלי וגם הם יגידו לי שהתחרפנתי על כל הראש, או כמו שאמר סער: סערה בכוס וודקה רד בול (למה אי אפשר לבצע חיפוש מילים בבלוגיה של אטרף?) ואת הפוסט הבא של המאמם שיסקור דברים שברומו (כוכב נולד/ אפטר/ זיון בדרך חזרה לבית) יקראו איזה מליון איש ויגיבו עליו כאילו זה הדבר שיביא שינוי שכה נחוץ לכולנו. מצד שני, רדידות תמיד מוכרת מעולה ומה זה משנה אם אנחנו מתפוררים חברתית, העיקר שיש את עופרה!!!
דיי ברור שאני כבר שרוף בעיר, וחבל, כי אני באמת פושקין, מאמי חמוד ומתוקון בכללי אבל אולי זה המקום לציין שלא הייתה לי כוונה לפגוע. סתם לשים לכם מראה. אתם לא אוהבים את מה שאתם קוראים אצלי בבלוג? כנראה שאתם לא ממש מתים על המקום המ(א)מם הזה שהחיים שלכם נשפכים אליו לאט.

דווקא יש לי אמון בלא בדור השלישי של ההומואים, האוחצ'יה המהוללת. תחשבו על זה, למרות שהמ(א)מם יורד עליהם כאילו לא יצטרך לשלם להם בעוד כמה שנים בשביל לקבל סקס, הם הדבר הבא. אכן, דור שלומד מהר, מאוד, את הכל. תנו להם לגמור בחדר למעלה של האומן, שיגמרו! נלוז, נכון, אבל לפחות הם עושים את זה והם בעשור השני לחייהם ולא בעשור הרבעי ופה טמון כל ההבדל. מה שיבין המ(א)מם בעוד כמה שנים [ומה שהבינה בריטני] זה שהזמן משנה הכל, בעיקר את מה שאנשים עצמם חושבים על עצמם. ואם התאים למישהו בן שלושים וחמש לחזור מהעבודה המ(א)ממת שלו ללופט המ(א)מם שלו ומשם לחד"כ המ(א)מם ומשם למסיבה ומשם לאפטר ומשם לסטוץ דלוק טילים ומשם לבן הזוג, עוד שנה הוא יבין שאין שום בית גיל הזהב שמיועד לגייזות ויאז'ות והוא הולך לטחון המון לילות דיי מדכאים במיטה דיי קרה ושכדאי שהוא ימצא חתול ומהר.

האוחצ'ות [עם כמה מגזרים אני בדיוק מסתכסך פה? עם כולם? לא פספסתי אף אחד?] ילמדו את אותו הלקח. אה מה?! שכשהם ירצו להפיק לקחים יהיו להם מספיק שנים בשביל לתקן את הנזק ובשביל להבין שאכן, כמו שאיציק אמר: זה לא חיים זה. זה כיף.

גם לאכול זה כיף. נראה אתכם אוכלים את אותו האוכל שנים, כמה כיף זה יהיה לכם.

לכל טרנד חברתי יש מחיר ועל אובדן התמימות לא אני אמור להתריע, זה לא התפקיד שלי להיות מתחסד אבל נו, כאמור, חוץ מהחופש שלי אין לי מה להפסיד.


סיפור אחר:
בתאריך 21/05/07 פרסמתי פוסט "משה העכבר מזמר ושר" ובו התלוננתי, כמה מפתיע, על המצב העגום של הקהילה. בין היתר ציינתי שבמקום שהאנשים המ(א)ממים שלנו [עד שתאבד המשמעות והציניות תנצח] יוציאו אנרגיה אחד על השני במיני תנוחות מן הראוי שינסו לתרום ממרצם לקידומם של חלשים מהם וככה כולם יצאו נשכרים. לראיה הבאתי את המקרה המפורסם של טל ואמיר שתבעו את האויטה על שאלו הרשו לעשן בתחומם.

גילוי נאות: אני מעשן.

גילוי נאות 2: אני שונא שמישהו מעשן לידי כשאני אוכל. מעלה לי את הנרווים ובגלל שמה ששנוא עלי בלה בלה בלה אני לא נוטה לעשן במקומות הסעדה סגורים. האויטה בעיני היא מסעדה ולא רק בר. במילים אחרות: אני מאוד מברך על היוזמה לאסור את העישון בתוך תחומי המסעדות בכלל ובאויטה בפרט. עכשיו לא אצטרך לריב עם איזה דביל שיעשן לידי, פשוט אקרא למלצר שיקרא למאבטח ושישברו את הראש אחד עם השני.

ואני מודה, שאין לי ממש מושג מה בדיוק היה הסיפור ואין לי ממש חשק לבדוק אולם נראה לי קצת מוגזם לגשת לבית משפט ולתבוע כסף עבור משהו שאולי היה לגמרי אפשר לפתור בדרכים פחות דרמטיות.

הבאסה זה שכולם, אבל כולם, התעלמו מהטענות שלי שיש לעזור לחלשים מ"עניי עירנו" ולתמוך במי שנתקע בלי שום מוצא או אמצעים [מדברים עלי?]. דויד האקס החליט להתכסח איתי קצת בתגובות וזהו.


אבל אז, דווקא בתקופה שלא היה לי מחשב לאיזה חודשיים, ב 28/06 05:58 התקבלה לה הודעה מ [צונזר] בזו הלשון:



היי משה,

מה שלומך?

אני מניח שאתה כועס (או שכעסתה) כי אכן אני לא יודע על מה, אבל נקמת בי נקמה שהיא עבורי איומה ועכזרית, ובאמת שאינני יודע מה עשיתי כל כך רע שמגיע לי נקמה שכזו!

הנה ציטות של הנקמה עליה אני מדבר:

"מדהים כמה חזק היה קול הצעקה של אופיר (באר שבעי שהיה נלעג אז והיום בתור תל אביבי יותר מתמיד) ושל טל (הזיון הכי טוב שהיה לי בשנה שעברה, בעל פטיש ידוע לסיגרים וידיד שלי שאני לא חושש להשתלח בו, הוא יודע כמה שאני אוהב את אקונה מטטה שלו. וגם את דויד שלי) לגבי העישון באויטה."

הנקמה אכן הצליחה. מזמינים רבים (של המופע שלי) מקלידים את שמי בגוגל וזה בין כל התוצאות מביא אותם גם אל הבלוג שלך ואל מה שכתבת.

יתכן שמה שכתבת הנו תמים ונטול כל כוונות רעות או צורך נקם... הלואי וזו האמת.

אני מבקש ממך משה למחוק את שמי מהתוכן. זה כבר עשה לי נזק וגרם למבוכה ענקית

בבקשה משה,

טל "

------------------------------------

מייד כשסיימתי לקרוא את זה האינסטינקט הראשוני היה להתקשר אליו, להתנצל ואז למחוק את כל הפוסט קליל + פרסום מכתב סליחה רשמי, לאוו דווקא בסדר הזה.

ואז חשבתי על זה.

ידידות מעל הכל, נכון? ובלי קשר, אפילו אם טל לא היה חבר שלי [והוא כן], ואפילו אם לא הייתי יודע שהוא איש טוב ומקסים באמת [והוא בכנות אחד מהמקסימים שאני מכיר] ואפילו ולא הייתי חושב שהענווה, הביישנות, הנמשים, השרירים והחיוך שלו עושים לי את זה [והם עושים לי את זה מאוד] עדיין: למה לי לפגוע במישהו, אפילו אם הוא זר לי.

ואז נבטה במוחי הדו קוטבי ההבנה [קרי ברדשו? צאי לי מהראש!] שהקונטקסט בו נאמרו הדברים היה רציני מאוד, עקרוני משהו. איזה מן נביא זעם אני אם אני אתקפל כל פעם שמישהו יגיד לי משהו. אני מכיר איזה מליון איש ומעולם לא נכנעתי לסחטנות או איומים.

מצד שני טל לא איים, הוא ביקש.

אני לא יודע. המחשבה הלא צלולה שלי נלחמת ברגש של הלב. זו לא כניעה אם אסיר את הבלוג. מצד שני כבר נכנעתי לדויד בעבר והרבה טוב לא יצא מזה.

אני נותן לזה יומיים ואז אני אחליט.

בינתיים נראה אם תפציצו אותי בתגובות [או שתסירו את הפוסט וזהו]


ומכיוון שהדבר היחיד שאני יכול להעיד על עצמי הוא "לא יודע מה הוא רצה בעצם להביע, אני רק המשכתי את עצמי בקוניאק להטביע". ובגלל את "שיר כאב"של מאיר אריאל אני מכיר תודות לארול אז בואו נתכסח גם איתו:


ב 09/07/2006 02:23 התקבלה הוד' מאיזה אחד, ארול אחד :

"חזרתי

עברתי עוד פעם

ועדיין הייתי חייב לחזור.

אני פשוט לא מסוגל להתעלם מהכרטיס שלך ומהבלוג, אחד המהפנטים שקראתי. אתה כותב כל כך יפה ואמיתי, אני מרגיש את זה כמו סטירה.

אני לא יודע ממה אתה סובל ואולי גם לא חייב לדעת. הבעת את עצמך באופן שגרם לי לרעוד."

------------------------------


ארול.

כשאני אצא מזה אני מבטיח לך, אני אספר לך שהתכוונתי לכל מילה שאמרתי לך אז, על החוף, כשראיתי אותך בפעם הראשונה.

אני נשבע לך, ואין לי הרבה דברים להשבע בהם, ברגע שאני אצא מזה אני אספר לך שאני מאוהב בך כבר יותר משנה.

אני אספר לך למה אני כל הזמן בורח.

אני אצא מזה...

אני חייב.