המדריך המלא להחלפת זהות. חלק א'
17/10/06 | יום שלישי
זהות היא דבר דיי נזיל. בעולם מודרני כשלנו רובנו ברי מזל מספיק בשביל לבחור איך הם רוצים להיות. אתה = מה שאתה באמת + מה שהעולם חושב שאתה. שנה את מה שאחרים חושבים עליך וכבר עשית חצי דרך בשינוי הזהות שלך. שכנע את עצמך ואתה כבר שם.
הכל כבר נכתב, נאמר כבר הכל בנושא, אבל זה מה שכל כך יפה בעולם הזה. כל אחד שונה, מה שאומר שכולם דומים, והנה עוד תובנה, נפוליאון, איינשטיין והיטלר היו מיוחדים או היו כמו כולם אך שינו מכורך הנסיבות? אל תאמינו בגורל. תאמינו בעצמכם. תהיו מה שאתם רוצים להיות. ונכון שרובנו מאושרים ורובנו רוצים יותר. רובנו פשוט לא יודעים איך לעשות את זה.
כלל ראשון. אל תתפסו. תעשו שיעורי בית. אבוי לכם אם מישהו לרגע פקפק בהצגה שלכם, תמעד פעם אחת ומול האיש הזה לעולם כבר לא תוכל ללכת זקוף על החבל שלך.
כלל שני. באמת לא משנה מה אתה חושב. יותר חשוב מה הם חושבים. הכי חשוב הוא מה אתה יודע שהם חושבים. מודיעין טוב יעיל יותר מכל הצבא ביחד. תדע. גם אם זה אומר שתצטרך צד שלישי.
כלל שלישי ואחרון. אל תאמין לאף אחד. בטח לא בעצמך, לך תדע מה אתה תעשה ברגע של חוסר אונים, אתה יכול רק לשער. אל תשאיר אצל איש את היכולת למוטט אותך לגמרי. כולנו בני אדם, כולנו שבירים. אין יותר דברים נאצלים בעולם הזה מספיק בשביל לשמור עליהם בכזה חירוף נפש. אתה לעצמך. תשאיר רק לך פתח מילוט, דלת אחורית בה רק אתה יודע להשתמש. תכין תירוצים, הסברים, מעשיות. תן לשקרים שלך רגליים ושמות וריחות. תדייק בפרטים, אפילו שהם לא אמיתיים ואל תהיה אדיש, אל תזלזל בזה שמולך שאולי גם הוא יודע כמוך, שאתה בעצם לא מה שהוא חושב. מבלבל? מצוין.
אז איך זה עובד? מה יוצר את מה שאנחנו?
עקרון בסיסי של היקום: כל פעולה תיצור תגובה שווה ומנוגדת. אם עשו לך משהו מפלצתי בלתי נמנע שתהיה מפלצת בעצמך מתוקף המעשה שנעשה. אין אנשים קדושים, אין מקומות כאלו, יש רק מעשים ומי שעושה אותם, המעשים הם הזהות. אני בנאי, אני זמר, אני רוצח.
ומה לגבי מה שאנחנו לא עושים? מה עם הדברים שנקבעו עבורנו? אני יהודי, אני לסבית, אני כושי. כולם בני אדם, זה לא הזהות שלך. תלמד: לא משנה אם אתה נכה או שלא, הוקינג הצליח לא בגלל שהוא נכה, כריסטופר ריב לא המשיך לעשות סרטים בגלל השיתוק, מדונה לא יוצרת בגלל מה שהיא. הם מה שהם עושים. הם עשו את הכל למרות.
ופה הסוד הגדול. איך מייצרים כח.
מנגנונים בסיסים:
מנוע השרידה. קח כל אדם ותענה אותו למוות ותגלה שהמאווה הכי גדול שלו זה לא לגלות את תיאוריית הקוונטים. הוא בסך הכל רוצה לחיות. אותו ניצוץ שפיעם בכל ניצול שואה, אותה תקווה להמשיך עוד יום גורמת לאלפי אנשים בכל מחלקה אונקולוגית לרצות עוד יום. המנוע חייב דלק. מליון סוגי דלקים: רעיונות ששוה למות עליהם לכאורה כמו דת, פוליטיקה, אהבה. קח את הדלק מהמשוואה, תגרום לזה לא להיות מהנה יותר ותגלה שהמנוע חדל לפעול. כח השרידה יתפורר אל מול כח חדש. להלן;
הדיכאון. מנגנון מהמתוחכמים שבנויים בנו. צד לצד עם השרידה שגורמת לכולנו להמשיך ולנוע, הדיכאון גורם לנוע לפנות לאיפשהו. אם הוא איננו - הכל כרגיל, אם הוא ישנו אז משהו, להלן הדיכאון, אומר לנו שלהשאר באותה הנקודה זה רע, זה מרגיש לא נכון, אינטואיציית האינרצייה: "זוז או שתמות", תרצה עוד, תרצה חזק יותר, יותר כח, יותר ביטחון, יותר ביטחון, יופי, אהבה.
והשלישי והאחרון. הבדידות. האדם נבנה בצלמו של האלוהים. והלא האלוהים הוא אחד ובלתו איין אז איך אנו נבנינו להיות בחברה? איך יכול להיות שאנו כה אומללים כשאנו לבד? פרדוקס. הבדידות, כמו הדיכאון, גומרת לנו לנוע כלפי מישהו, לא כלפי משהו. מהחומר אל הנפש האחרת: תראה טלויזיה, תשמע מוזיקה, תקרא ספר או תדבר עם אחרים. תענוגות שנובעות מהאחר. סוג של אבולוציה, תורת עדר: לא בטוח לבד, ביחד זה כח. אומות שלמות מתקיימות על האיזון הסוציולוגי הזה. אומות שלמות נפלו עליו. וכמה סיבות שאנו מוצאים למקום, כמה שמות לתרופה: זוגיות, סקס, ילדים, משפחה. והכל בשביל שנרגיש טוב יותר. תקח את האושר הקטן הזה ואנו לבד, נשארים רק עם הרצון לשרוד. תקח את השביב שהאדם שם לפניו בתור המנוע האישי שלו ותשאר רק עם הדיכאון. מכאן יש רק יאוש, רוע, אלימות, אובדנות והמילה היחידה שמתקרבת להסביר זעם בעוצמה שכזו כלפי הכל הוא שאול.
גיהינום לא בעולם הבא, הוא פה לגמרי, כבר הבנו ממזמן כולנו, האמת מרה ומלאת מעוף יותר מכל דמיון. לכל אחד יש את הזוועה האישית שלו שהוא מפחד ממנה, גם הוא לא יכול לשים את זה במילים. המשחק הוא לא רק לשרוד, לא רק לשרוד את זה ביחד: לשרוד ביחד ולהנות מהדרך.
כמה דרכים:
איך לרמות את המוות - או – איך לא לרצות למות:
בקש כח. נחמות הם דבר מדהים בתור מזור, מן רטייה שאפשר לשים על הכאב: פיטרו אותך? קני זוג נעליים מהממות. אסור להכנע אל הדיכאון, הניצוץ אמור לפעול, לבקש משהו חדש, משימה חדשה שתצרוך מישהו חדש שיוולד מהטרגדיה, אחרת אם קרה לך משהו הוא נהפך להיות אתה.
תמשיך כרגיל. גם אם זה משחק, מחשבה יוצרת מציאות בעיניהם של אחרים ואם הם יאמינו שאתה בסדר אז, כאמור, אתה כבר חצי בסדר, לא משנה מה אתה חושב שאתה.
ואחרון: תנקום.
ההיפך מדיכאון הוא כעס. כח נהדר לקום ולשנות, לעשות מעשה, מעשה חדש שיגדיר אותך מחדש, לבגוד במי שבגד בך, לבגוד בגוף שלך, במשפחה, במה שאהבת. מיד אחרי תרגיש אושר מר ומתוק של מישהו חדש שיצרת מתוך המעשה. אתה אחר. הטרגדיה הייתה וטויחה במחווה של נדיבות כלפי עצמך, לא הסכמת להמשיך כרגיל, החלטת לנוע מתוך הכרה בצורך ולא מתוך רפלקס התנהגותי, לא בכית כי כאב: צעקת. לא עצמת עיניים בהסכמה: התרסת.
וכל העולם בנוי על זה. תמיד יהיו פחות טורפים מנטרפים, תמיד יותר עניים על עשירים.
תדע שאיפה שאתה ומה שאתה לא קשור למזל או למי שהביא אותך לפה, אפילו לא אליך: זה קשור רק למעשים שקדמו.
איך יודעים מה לעשות: בפרק הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה