והם שנאו אותי הרבה

28/07/2004 ‏17:53 [מקור]

03/09/06 | יום ראשון



לכבוד החברה של רועי, שלום.

אני משה, כבר שמעת את שמי, את יודעת הכל. אני כותב לך כי זה לא היה הוגן אם לא הייתי עושה כן ומשום שאת שיש לי לומר לך את בוודאי כבר מנחשת אולם לקרוא את זה מילה במילה ממני משנה הכל.

אני מאוהב ברועי, הבן זוג שלך, אני מאוהב בו ואני חושב שהוא האיש הכי חכם בעולם והגבר הכי יפה שהכרתי והילד הכי חמוד שיש. אם זו הייתה מלחמה ביננו אז הייתי אומר לך כמה שאני מתעב אותך על זה שהצלחת לתפוס אותו ראשונה, אבל זו לא מלחמה, ואם זו הייתה מלחמה היית מנצחת. את ציידת טובה.

להתחנחן ולומר שכל מה שאני רוצה זה שרועי יהיה מאושר? שאני רוצה לראות אותו מוקף בילדים קטנים מחבק אותך בפארק? אני רוצה. אבל לא במחיר האושר שלי. את מבינה, אני מבין עכשיו שהייתי טיפה יהיר וחשבתי על האושר שלי בעיקר, חשבתי כמה שהייתי מלא בשמחה אם רועי היה נותן לי מבט אחד שיאשר לי לחבק אותו בלי לפחד שאני עושה משהו רע, לתת לו נשיקה אחת בלי לחשוב שאני גורם לו לבגוד בך. אבל אני באמת רוצה אותו, יותר מהכל, ואני לא יכול לקבל.

מחר הוא יחזור לעזה, ולא הרבה אחרי זה אנו כבר לא ניפגש בכיתה. חושבת שיש סיכוי לידידות מעבר לכתלים המגוננים ההם? אני כבר לא יודע, רועי – תמיד ידעתי – הרבה יותר פיקח ממני, הרבה פחות מבולבל ואם היה לי השכל הייתי כבר יודע מה להגיד, מה ללחוש לו באוזן שיצליח להשכיח אותך ממנו לכמה דקות בהם הייתי טועם את השפתיים שלו כמו שאני חולם לעשות כבר כמעט שנה.

ואולי אני מגזים ואני מבקש את מה שאסור? אולי אני סתם מאיים להתגעגע למשהו שבכלל לא קרה? אויי, הכאב הזה ברקה כשאני מפוזר ככה, כותב לאויבת הכי גדולה שלי, אבל אני בעצם אוהב אותך, האשה שגורמת לאהובי אושר ומדמיין אלף פעם מה היה קורה אם הייתי פוגש בך פעם.

הייתי מלטף אותך עם העיניים שלי, את כל הגוף שלך. אלטף את החזה שלך בקצות האצבעות שלי ואדע שזה מה שמרגיש רועי כשהוא מלטף אותך, אלקק את העורף שלך, העורף שטועם רועי, וארגיש איך הוא מרגיש ואחלום כאילו זה העורף שלו עכשיו והוא נתון פה לחסדי הגוף שלי, משתנק שלא אפסיק. אבל אני מפסיק פה כי כבר עברתי את הגבול בין מכתב תחינה לבין מכתב תחנונים. וזה מכתה תחינה, אל תטעי בו, כי אני מתחנן לפני לתת לי צ'אנס, לתת לי רק עוד סיכוי אחד לדעת שאני עושה את הדבר הנכון בזה שאני נותן לו ללכת. אני רוצה שתגידי לי שאני אוהבת אותו באמת. לא, לא אוהבת, מאוהבת, מאוהבת בגוף שלו, בראש שלו, בחיוך שלו שהוא כמו אלף שקיעות של סתיו, מר וחם ומתוק. ואז, כשתגידי לי את זה אני אסוג אחורה בשקט ואדע כי רק עמדתי בדרכם לשווא ולי לא מגיע שום אושר כאן, זה נחלת היפים והתמימים והשלווים, נחלתכם.

אז שוב, אני משה, ואני מאוהב בחבר שלך, רוצה שיגיד לי שהוא מאוהב בי גם, אפילו קצת. ואני כותב לך את המכתב מתחנן שתביני.

אל תשנאו אותי.