אין לי מה להגיד.
17/10/06 | יום שלישי
אני נבוך ומתבייש אל מול זה, אתה היחיד שאין לי מה להגיד לו. אתה האיש עם הלב הכי רחב בעולם, העיניים הכי טובות והחיוך הכי אמיתי.
הייתי חוזר אליך, אתה יודע, הייתי חוזר ממזמן אבל אני מגן עליך, מעצמי אני מגן עליך, ממה שעשיתי לא פעם ומה שאני עלול לעשות שוב. אתה ראוי לכל כך הרבה יותר ממני.
לפחות אגיד את זה:
אל תהיה כל כך טוב. אלוהים, דברים נהדרים נמנעים ממך בגלל שאתה מקסים כל כך. תהיה קשוח, אל תתפשר על אנשים. אתה נולדת להיות בקשר, סטוצים זה לאזובי הקיר, כמוני. אתה מעל זה, כל כך גבוה מעלינו ואתה פשוט לא יודע את זה. אל תתן לאחרים לנצל אותך כאילו היית אחד מאיתנו.
אל תתן לאיש, לאיש, לא משנה כמה אתה אוהב אותו, לרדת עלי, להגיד לך מה לעשות אם אתה לא בנוח עם זה.
הייתי מת שתתחיל קצת להוציא מהנסיון והעצות-הנכונות-תמיד שלך אל הכתב, תעביר את זה לדור שלא יודע את המדבר הזה שאתה הכרת. חיית כמו שני חיים שלמים ועכשיו אתה חוזר לשם, רחוק למקום שאתה אוהב כל כך ואני כל כך מתגעגע אליך כבר. מת להיות איתך שם, יד ביד, בין כל הרחובות שסיפרת לי עליהם.
אל תאמין בגורל אבל אם כבר מקריות אז נצל אותה. כמה פעמים אני ואתה נפגשים בעיר הזו שלנו, כמה פעמים אלוהים דוחף אותנו אחד כלפי השני ואנו נסוגים. די. מתי כבר נתיישב בשקט אחד לצד השני, במקום הכי טבעי לנו, משפחה חדשה, הרגשה של בית אמיתי.
מעולם לא אהבתי איש כמוך, אהבה מסוג אחר, כאילו אני שייך לך. לעולם לא אפגוש מישהו שבאמת אכפת לו מבלי לערב בזה אינטרסים אישיים. הדלת שלך תמיד הייתה פתוחה ואני תמיד נכנסתי בה.
לא קיבלתי את זה כדבר של מה בכך. אני זוכר לך את הכל לטובה.
רק שתהיה לך דרך צלחה ושתחזור מהר. יאיא, אני פה, כמו שסיכמנו, אחרי הסיבוב, מחכה שתחזור. אלי.
בתקווה בלי דיסק+ספר [בהוצאה מיוחדת] של סלין דיון [אין סיכוי :]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה