איך אני מזנה את השפה ומקווה שיצא לי מזה סיגריות באיי אם פי אם
02/06/07 | שבת
אני יושב עכשיו בדירה של ירון, עשר דקות מהבית שלי, וכבר עשר דקות מחפש מישהו בחדר סטוצים שמוכן לשלם תמורת סקס איתי. הכל, כתבתי שם, הכל אני מוכן לעשות, תשתמשו בי, תנו לי להשתמש בכם, אני יהיה כנוע, אני אשלוט, אני אכאיב, אני אלטף, אני מוכן אפילו לאהוב. וכלום. אף לא ספונס בוב אחד לישועה.
כוס עאמק של העולם. מה קרה? איחרתי את הרכבת? הייתי צריך עם דיאטת אטקינס עד שינשרו לי כל השיניים? איפה כל התומכים הנלהבים שלי כשאני צריך אותם? פתאום אני כבר לא מספיק קינקי בשבילכם.
ואני רוצה שישלמו לי כי אני רעב. אבל פור ריל, כן?! ממש רעב אמיתי. אמרתי לירון שאני בא אליו כי אצלי מלוכלך ואין לי כח לנקות אבל על מי אני עובד, יש לי בית חדש ולידי, אולי יש שם אוכל. רק אתמול כרסמתי סלט מטורף בקקאו עם החמישים האחרונים שהיו לי החודש. זהו. עד שבוע הבא אין לי גרוש. נאדה. אני גם ככה חייב לדויד וארול ולכל העולם. איך לכל הרוחות הגעתי למצב הזה? טוב, אני בעצם יודע אבל זה לא ממש משנה, אני שם ולתקן את זה עכשיו זה קצת מאוחר מידיי. לכן אני צריך תומך.
וזה לא שאני מתבייש להתדפק על הדלתות של החברים שלי ולבקש נדבה, אלוהים יודע שאני הבן אדם הכי מעניק שיש, לא יכול להיות שהם שכחו לי את זה. אה מה –אני מעדיף לעבוד תמורת האוכל שלי. לא אוכל חינם. אז בקיצור, שניות לפני שמוחקים לי את הכרטיס על עוד גבול שאני חוצה כאילו לא היה חוק מעולם: בוא עלי, תזיין לי את הצורה, תן לעצמך למצוץ לי כשאני מלטף לעצמי את החזה, מתקווח על הכורסה ומעשן נובלס מסריחה דקות לפני שאני מתנפל עליך ומכניע אותך על הרצפה הקרה, סותם לך את הפה עם היד, חורט לך קללות בגב עם הציפורן שלי ומרגיש אותך מתפתל מתחתי כשהזין שלי מטייל בך עמוק יותר ויותר, חופר בו את הכסף שאני דורש פה עכשיו.
לרגע אל תחשבו שאני צוחק. אני מסוגל לעשות את זה. סוויטץ' קטן במוח וזהו, אני שם. אני כל מה שחשבתם שאתם יכולים לרצות. תנו לי ואתן לכם. רק תבואו כבר כי אין לי כח לחכות וממילא אני לא מתכוון ללכת לבית ולסדר אותו עכשיו.
האופניים שלי מוכנות.
02/06/07 | שבת
אני יושב עכשיו בדירה של ירון, עשר דקות מהבית שלי, וכבר עשר דקות מחפש מישהו בחדר סטוצים שמוכן לשלם תמורת סקס איתי. הכל, כתבתי שם, הכל אני מוכן לעשות, תשתמשו בי, תנו לי להשתמש בכם, אני יהיה כנוע, אני אשלוט, אני אכאיב, אני אלטף, אני מוכן אפילו לאהוב. וכלום. אף לא ספונס בוב אחד לישועה.
כוס עאמק של העולם. מה קרה? איחרתי את הרכבת? הייתי צריך עם דיאטת אטקינס עד שינשרו לי כל השיניים? איפה כל התומכים הנלהבים שלי כשאני צריך אותם? פתאום אני כבר לא מספיק קינקי בשבילכם.
ואני רוצה שישלמו לי כי אני רעב. אבל פור ריל, כן?! ממש רעב אמיתי. אמרתי לירון שאני בא אליו כי אצלי מלוכלך ואין לי כח לנקות אבל על מי אני עובד, יש לי בית חדש ולידי, אולי יש שם אוכל. רק אתמול כרסמתי סלט מטורף בקקאו עם החמישים האחרונים שהיו לי החודש. זהו. עד שבוע הבא אין לי גרוש. נאדה. אני גם ככה חייב לדויד וארול ולכל העולם. איך לכל הרוחות הגעתי למצב הזה? טוב, אני בעצם יודע אבל זה לא ממש משנה, אני שם ולתקן את זה עכשיו זה קצת מאוחר מידיי. לכן אני צריך תומך.
וזה לא שאני מתבייש להתדפק על הדלתות של החברים שלי ולבקש נדבה, אלוהים יודע שאני הבן אדם הכי מעניק שיש, לא יכול להיות שהם שכחו לי את זה. אה מה –אני מעדיף לעבוד תמורת האוכל שלי. לא אוכל חינם. אז בקיצור, שניות לפני שמוחקים לי את הכרטיס על עוד גבול שאני חוצה כאילו לא היה חוק מעולם: בוא עלי, תזיין לי את הצורה, תן לעצמך למצוץ לי כשאני מלטף לעצמי את החזה, מתקווח על הכורסה ומעשן נובלס מסריחה דקות לפני שאני מתנפל עליך ומכניע אותך על הרצפה הקרה, סותם לך את הפה עם היד, חורט לך קללות בגב עם הציפורן שלי ומרגיש אותך מתפתל מתחתי כשהזין שלי מטייל בך עמוק יותר ויותר, חופר בו את הכסף שאני דורש פה עכשיו.
לרגע אל תחשבו שאני צוחק. אני מסוגל לעשות את זה. סוויטץ' קטן במוח וזהו, אני שם. אני כל מה שחשבתם שאתם יכולים לרצות. תנו לי ואתן לכם. רק תבואו כבר כי אין לי כח לחכות וממילא אני לא מתכוון ללכת לבית ולסדר אותו עכשיו.
האופניים שלי מוכנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה