ומה קורה עכשיו איתנו
31/12/06 | יום ראשון
אחרי שנים של גרמופוניה אין לי פתאום מילים.
אני לא יודע איך להביע את הכאב הזה, באמת, אין לי מילים. אז אני לא אנסה, לא אנסה לספר לכם איך אני מרגיש או מה שאתם עשיתם לי.
מצד שני אני כן תוהה מה לכל הרוחות עובר לכם בראש בשבוע האחרון שהוא כל כך חשוב, הרבה יותר מאשר לנסות ולברר מה איתי.
זה היה שבוע קשה, וזה לא משתפר, להיפך, כמה שאני מחליט שאני מדחיק, מנסה לשכוח, לשים אחרי את הכל או להמיר את הכל לעצבים אני רק מוצא את עצמי שוב ושוב טובע בעצב הזה שאתם כנראה לא מבינים בכלל, למרות שתמיד חשבתי שלא יכול להיות שמישהו מכם לא יבין אותי.
תעזבו אתכם מהדיכאון שלי, הפעם זה משהו אחר לגמרי, כאילו משהו מפנים נשבר ואין לי מושג איך להתחיל לטפל בדבר הזה. אני ממשיך לשחק כרגיל אבל בכל רגע שלי לבד אני מוצא את עצמי בוכה כמו ילד מפגר, לא מצליח לישון, אוכל המון המון שטויות שלא עוזרות ומרגיש שהנה, עוד רגע זה יגמר ואני ישבר לגמרי.
אני בוכה כמו ילד מפגר כי אני לא מצליח להבין בכלל איך אתם יכולים להיות כל כך קרים, כל אחד ואחד מכם אחרי שאמרתי לכם בדיוק מה זה יעשה לי אם תעשו את זה וטעיתי, זה הרבה יותר גרוע בכלל ממה שחשבתי. שום דבר שאני עושה לא מצליח למנוע ממני לחשוב איך עמדתם אחד מול השני ואיך התנשקתם, איך הורדתם את הבגדים שלכם אחד מול הגוף השני ואיך נגעתם בלי לרגע, בכל הזמן הזה שזה לקח, לרגע לא חשבתם לעצור כי אני שם בינכם, קיים בזיכרון של יותר משנה של משהו מיוחד שהיה לי אתכם, קיים אבל איננו כי אתם פשוט המשכתם בדרך אל מה? בדרך אל השפיך של עצמכם? פי הטבעת שלכם חשוב יותר ממני, ממה שהיה לי אתכם. מה כבר ביקשתי? אל תשכבו. כמה קשה זה יכול להיות להמנע מזה אם התרעתי כל כך, אם אתם אמורים להכיר אותי או אם התיימרתי להכיר אתכם מספיק בשביל להגיד לעצמי שזה לא יקרה. קחו כל גבר אחר, לשניכם לא חסר, כל העולם שלכם, הסכמתי להכל, הכל, אבל אתם לא יכלתם להתאפק.
לכל הרוחות, תגידו לי שאתם אוהבים אחד את השני ואני עכשיו לוקח את הכל חזרה ואני מצטער שאני בכלל נפגעתי אבל אתם לא. בשבילכם זו הייתה רק משיכה חייתית, חיות. זה רק סקס ומי אני בכלל שאתערב, למה להתפשר על משהו שאין עליו חזקה.
אבל אתם יודעים, לכם יש אחריות כלפי, אחריות של חברים שלא אמורים לעשות לי את זה. כן, תמשיכו לצחוק עלי שניכם, או כל אחד לחוד. אותי זה לא מצחיק, לא הייתה לי שום זכות להרשות או למנוע מכם לזיין אחד לשני את הצורה אבל כן הייתה לי הזכות לבקש שלא תעשו את זה, זכות שניתנה לי במחיר של המון זכרונות והמון מעצמי שהענקתי לכם. ואתם בחרתם להתעלם ממני שוב ולעשות את הדבר שאתם וכל העולם כל כך יותר טובים בו ממנו: זה רק סקס, מה אמור להיות לי אכפת מזה בכלל, תזדיינו, תזדיינו עם כל מה שזז מצידי, למה שיפריע לי.
ובכן, הפריע לי וידעתי שזה יפריע לי. אני עדיין חולה יותר ממה שאתם חושבים ולא חזק מספיק בשביל להסביר לכם כמה עמוק זה מגיע בכלל. תגידו לי שיש לכם רגשות אחד כלפי השני ואני אצעד אחורה ואסתום. אבל:
ירון, אתה מזלזל בדוד, הרבה יותר משזלזלת בי בכל השנה וחצי האחרונות, לא פעם אמרת לי מה באמת אתה חושב עליו. שאני אספר? למה זה טוב. אני לא רוצה להיות כזה ואני הבטחתי שלא אתנקם ושלא אפגע בכם.
דוד, כמה פעמים אמרת לי שירון בכלל שמן ומגעיל בעינך, מה, התפשרת עליו בגלל שלי היה קשר איתו? תכחיש ושוב תעיף מבט בטבלה שלי, אני לא יכול לחשוב שום דבר אחר מלבד שקינאת בו. הוא הצליח איפה שאתה נכשלת.
ואני, כמה טיפש אני הייתי בשביל להאמין לכם פעם אחרי פעם, לתת לכם לשחק ברגשות שלי למשך יותר מחודש. וזה לא הכל. שניכם יודעים לגמרי שעדיין יש לי רגשות כלפיכם, רק עליכם מכל השאר לא התגברתי מעולם. איזה מן בן אדם בוגד ככה באמון של חבר טוב שלו, אני רק מנסה לחשוב כמה פעמים הייתי שם בשבילכם בכל דבר שרק ביקשתם, כמה שתמכתי בכם למרות כל מה שקורה לי מסביב. נראה אתכם מוצאים זיכרון אחד שבו אני פוגע לכם ברגשות.
וכן, תעלו שוב את הנושא של הרשת. אני טוב בזה, אני מודה, אני נהיה טוב בזה בכל יום שחולף, אני גאון אבל לרגע, ולכל הרוחות, אתם יודעים את זה, לרגע לא עשיתי את זה בשביל לפגוע בכם! רק ניסיתי למנוע מכם להזדיין אחד עם השני. ככה פשוט. רציתי את האשליה שבשליטה, לרגע רציתי לצאת קצת פחות אפס ממה שאתכם שניכם תמיד עושים ממני, פוגעים בי שוב ושוב, יורדים עלי, אומרים לי שאני לא מספיק טוב. אתם היחידים עושים את זה.
אני בן אדם טוב, נראה אם תביאו מישהו שיגיד אחרת. באמת, אני לא מצליח אפילו לספר לכם כמה חרא האכלתם אותי כל אחד מכם בזמנו וגם אחרי זה, אתם יודעים, הזכרון שלי פנומנלי בקטע הזה, מתישהו אמרתי לכם משהו על זה? לרע אחד החזקתי את זה לנגדכם? תמיד הייתי שם! תמיד, אפילו לא פעם אחד לא זלזלתי בכם, עשיתי כל מה שביקשתם.
ועכשיו לא נשאר לי כלום.
אני לא בכיין סתם ותגידו שתמיד רע לי, לא אכפת לי יותר אבל אני לא יודע מה אני עושה עכשיו, לאיפה אני ממשיך מפה.
ירון, איך יכול להיות שאפילו פעם אחת מאז שהתקשרתי אליך כמעט מת מבפנים ואתה שמעת את זה, פעם אחת איך לא הרמת ת'טלפון המזדיין שלך והתקשרת לראות מה איתי ואם אני בסדר, לא בשביל לבקש סליחה או להסביר לי שאני דפוק ולא בשביל כלום. רק בשביל לראות אם אני בסדר. אתה יותר מכולם אמור לדעת איפה אני נמצא, איך כל הקומבינציה של הגשם והידיעה של מה שעשית משפיעים עלי.
ודוד, אני יודע שאתה בטח עסוק בלסדר את הדירה החדשה שלך והכל אבל פקינג שיט, חשובה כמה שתהיה או יפה ככל שהיא תצא בסופו של דבר, איך לא מצאת לשניה אחת את הזמן לבוא ולהתעמת איתי, לבוא ולתת לי לראות אותך מולי לשניה אחת ולנסות להסביר לך מה אני מרגיש פנים אל פנים.
לא אמרתי לכם שאני לא רוצה לדבר איתכם יותר. לא ביקשתי שתשמרו ממני מרחק. את זה אתם החלטתם לבד וזה אולי הכי פוגע.
לקחתם את המעט שנשאר. מה שלא תעשו עכשיו זה יהיה מעט מידיי ומאוחר מידיי ודי, לא אכפת לי מקיטץ', הנה, עוד הודעה באטרף, פה הכל התחיל והנה זה נגמר, אני נשבע שאם תתקרבו אלי עכשיו אני לא אהסס להכות אתכם. תקראו לי פסיכי עד מחר, באיזשהו זמן אהבתם אותי.
ואני בוכה כמו ילד מפגר לא כי החברים שלי פגעו בי מאוד ולא כי אני סתם עצוב ולא כלום, אני בוכה כי אני מרגיש כאילו איבדתי את שני האנשים הכי חשובים לי בחיים, אלו שניסיתי בשבילם להיות חזק, האנשים היחידים שסמכתי עליהם באמת שלמרות שהם יודעים עלי הכל הם עדיין אוהבים אותי.
לא הייתה לכם תוכנית גיבוי למראה ואגלה? או שבכלל לגמרי לא חשבתם על ההשלכות שלי זה עלי, לא האמנתם לי שאמרתי לכם שאחרי זה לא אצליח לקום? לא פחדתם בכלל שאני יום אחד אקום ואעשה משהו? כי אני לגמרי רוצה, אבל אני לא מעיז. יכול אבל משהו עוצר אותי ואני לא יודע לעוד כמה זמן.
כבר מצאתי מלאכי מוות נוספים ואני ממשיך עכשיו את מה שאתם שכנעתם אותי להפסיק אז.
וכל הכאב הזה שאתם, חרמנים בני זונות מניאקים שכמוכם, אנשים חארות עם חרמנות של ילד אדיוט, כל הכאב הענק הזה שלא חויתי מעולם ואין לי מושג איך להתמודד איתו לבד, כל הכאב הזה לא מצליח לייצא כלפיכם שום שנאה, אם כבר אני רק שונא את עצמי יותר ויותר בכל יום על זה שאני כל כך מפגר שאני לא מצליח לשכנע את עצמי להפסיק ולאהוב אתכם. אלוהים, אני לא מבין את זה בכלל. ולא, אני לא רוצה שתתנו לי זמן או שתמליצו לי שאתגבר או שאלך לטיפול או שאתאשפז או אני לא יודע מה, אני רק רציתי אתכם כאן שתנסו לעשות את זה קל יותר עבורי, יא חתיכת כלבים בוגדניים שכמותכם, אבל אתם עסוקים. כמו אז, מספיק עסוקים בשביל לא לחשוב על מה אני ארגיש או מה אני מרגיש כלפיכם.
ואתם רוצים לדעת מה אני מרגיש? אני אספר לכם. אני עדיין אוהב אתכם לגמרי, מאוהב בכם על מעל לראש שלי ולא מפסיק לדמיין אתכם מזיעים אחד על השני בטירוף שלא שייך לי אלא רק לכם, רק לרגע האישי שלכם, תאווה שלא נתתם לי מעולם, רגע מיוחד כל כך של שניכם שלא היה לכם אף פעם איתי ושמעכשיו אתם יודעים הכל, אתם ניצחתם ואני נשארתי כל כך מחוץ למשחק שאני אפילו לא יודע איפה אני. ושוב ושוב ושוב, אתם פוגעים בי ולא בפעם הראשונה, חזק ולאט, חזק ולאט כי זה מה שקורה כשאני אוהב יותר מכם. ואיפה אני בכל הסיפור הזה, ואיפה אתם?
אני פה.
ושוב, לכם לא אכפת.
31/12/06 | יום ראשון
אחרי שנים של גרמופוניה אין לי פתאום מילים.
אני לא יודע איך להביע את הכאב הזה, באמת, אין לי מילים. אז אני לא אנסה, לא אנסה לספר לכם איך אני מרגיש או מה שאתם עשיתם לי.
מצד שני אני כן תוהה מה לכל הרוחות עובר לכם בראש בשבוע האחרון שהוא כל כך חשוב, הרבה יותר מאשר לנסות ולברר מה איתי.
זה היה שבוע קשה, וזה לא משתפר, להיפך, כמה שאני מחליט שאני מדחיק, מנסה לשכוח, לשים אחרי את הכל או להמיר את הכל לעצבים אני רק מוצא את עצמי שוב ושוב טובע בעצב הזה שאתם כנראה לא מבינים בכלל, למרות שתמיד חשבתי שלא יכול להיות שמישהו מכם לא יבין אותי.
תעזבו אתכם מהדיכאון שלי, הפעם זה משהו אחר לגמרי, כאילו משהו מפנים נשבר ואין לי מושג איך להתחיל לטפל בדבר הזה. אני ממשיך לשחק כרגיל אבל בכל רגע שלי לבד אני מוצא את עצמי בוכה כמו ילד מפגר, לא מצליח לישון, אוכל המון המון שטויות שלא עוזרות ומרגיש שהנה, עוד רגע זה יגמר ואני ישבר לגמרי.
אני בוכה כמו ילד מפגר כי אני לא מצליח להבין בכלל איך אתם יכולים להיות כל כך קרים, כל אחד ואחד מכם אחרי שאמרתי לכם בדיוק מה זה יעשה לי אם תעשו את זה וטעיתי, זה הרבה יותר גרוע בכלל ממה שחשבתי. שום דבר שאני עושה לא מצליח למנוע ממני לחשוב איך עמדתם אחד מול השני ואיך התנשקתם, איך הורדתם את הבגדים שלכם אחד מול הגוף השני ואיך נגעתם בלי לרגע, בכל הזמן הזה שזה לקח, לרגע לא חשבתם לעצור כי אני שם בינכם, קיים בזיכרון של יותר משנה של משהו מיוחד שהיה לי אתכם, קיים אבל איננו כי אתם פשוט המשכתם בדרך אל מה? בדרך אל השפיך של עצמכם? פי הטבעת שלכם חשוב יותר ממני, ממה שהיה לי אתכם. מה כבר ביקשתי? אל תשכבו. כמה קשה זה יכול להיות להמנע מזה אם התרעתי כל כך, אם אתם אמורים להכיר אותי או אם התיימרתי להכיר אתכם מספיק בשביל להגיד לעצמי שזה לא יקרה. קחו כל גבר אחר, לשניכם לא חסר, כל העולם שלכם, הסכמתי להכל, הכל, אבל אתם לא יכלתם להתאפק.
לכל הרוחות, תגידו לי שאתם אוהבים אחד את השני ואני עכשיו לוקח את הכל חזרה ואני מצטער שאני בכלל נפגעתי אבל אתם לא. בשבילכם זו הייתה רק משיכה חייתית, חיות. זה רק סקס ומי אני בכלל שאתערב, למה להתפשר על משהו שאין עליו חזקה.
אבל אתם יודעים, לכם יש אחריות כלפי, אחריות של חברים שלא אמורים לעשות לי את זה. כן, תמשיכו לצחוק עלי שניכם, או כל אחד לחוד. אותי זה לא מצחיק, לא הייתה לי שום זכות להרשות או למנוע מכם לזיין אחד לשני את הצורה אבל כן הייתה לי הזכות לבקש שלא תעשו את זה, זכות שניתנה לי במחיר של המון זכרונות והמון מעצמי שהענקתי לכם. ואתם בחרתם להתעלם ממני שוב ולעשות את הדבר שאתם וכל העולם כל כך יותר טובים בו ממנו: זה רק סקס, מה אמור להיות לי אכפת מזה בכלל, תזדיינו, תזדיינו עם כל מה שזז מצידי, למה שיפריע לי.
ובכן, הפריע לי וידעתי שזה יפריע לי. אני עדיין חולה יותר ממה שאתם חושבים ולא חזק מספיק בשביל להסביר לכם כמה עמוק זה מגיע בכלל. תגידו לי שיש לכם רגשות אחד כלפי השני ואני אצעד אחורה ואסתום. אבל:
ירון, אתה מזלזל בדוד, הרבה יותר משזלזלת בי בכל השנה וחצי האחרונות, לא פעם אמרת לי מה באמת אתה חושב עליו. שאני אספר? למה זה טוב. אני לא רוצה להיות כזה ואני הבטחתי שלא אתנקם ושלא אפגע בכם.
דוד, כמה פעמים אמרת לי שירון בכלל שמן ומגעיל בעינך, מה, התפשרת עליו בגלל שלי היה קשר איתו? תכחיש ושוב תעיף מבט בטבלה שלי, אני לא יכול לחשוב שום דבר אחר מלבד שקינאת בו. הוא הצליח איפה שאתה נכשלת.
ואני, כמה טיפש אני הייתי בשביל להאמין לכם פעם אחרי פעם, לתת לכם לשחק ברגשות שלי למשך יותר מחודש. וזה לא הכל. שניכם יודעים לגמרי שעדיין יש לי רגשות כלפיכם, רק עליכם מכל השאר לא התגברתי מעולם. איזה מן בן אדם בוגד ככה באמון של חבר טוב שלו, אני רק מנסה לחשוב כמה פעמים הייתי שם בשבילכם בכל דבר שרק ביקשתם, כמה שתמכתי בכם למרות כל מה שקורה לי מסביב. נראה אתכם מוצאים זיכרון אחד שבו אני פוגע לכם ברגשות.
וכן, תעלו שוב את הנושא של הרשת. אני טוב בזה, אני מודה, אני נהיה טוב בזה בכל יום שחולף, אני גאון אבל לרגע, ולכל הרוחות, אתם יודעים את זה, לרגע לא עשיתי את זה בשביל לפגוע בכם! רק ניסיתי למנוע מכם להזדיין אחד עם השני. ככה פשוט. רציתי את האשליה שבשליטה, לרגע רציתי לצאת קצת פחות אפס ממה שאתכם שניכם תמיד עושים ממני, פוגעים בי שוב ושוב, יורדים עלי, אומרים לי שאני לא מספיק טוב. אתם היחידים עושים את זה.
אני בן אדם טוב, נראה אם תביאו מישהו שיגיד אחרת. באמת, אני לא מצליח אפילו לספר לכם כמה חרא האכלתם אותי כל אחד מכם בזמנו וגם אחרי זה, אתם יודעים, הזכרון שלי פנומנלי בקטע הזה, מתישהו אמרתי לכם משהו על זה? לרע אחד החזקתי את זה לנגדכם? תמיד הייתי שם! תמיד, אפילו לא פעם אחד לא זלזלתי בכם, עשיתי כל מה שביקשתם.
ועכשיו לא נשאר לי כלום.
אני לא בכיין סתם ותגידו שתמיד רע לי, לא אכפת לי יותר אבל אני לא יודע מה אני עושה עכשיו, לאיפה אני ממשיך מפה.
ירון, איך יכול להיות שאפילו פעם אחת מאז שהתקשרתי אליך כמעט מת מבפנים ואתה שמעת את זה, פעם אחת איך לא הרמת ת'טלפון המזדיין שלך והתקשרת לראות מה איתי ואם אני בסדר, לא בשביל לבקש סליחה או להסביר לי שאני דפוק ולא בשביל כלום. רק בשביל לראות אם אני בסדר. אתה יותר מכולם אמור לדעת איפה אני נמצא, איך כל הקומבינציה של הגשם והידיעה של מה שעשית משפיעים עלי.
ודוד, אני יודע שאתה בטח עסוק בלסדר את הדירה החדשה שלך והכל אבל פקינג שיט, חשובה כמה שתהיה או יפה ככל שהיא תצא בסופו של דבר, איך לא מצאת לשניה אחת את הזמן לבוא ולהתעמת איתי, לבוא ולתת לי לראות אותך מולי לשניה אחת ולנסות להסביר לך מה אני מרגיש פנים אל פנים.
לא אמרתי לכם שאני לא רוצה לדבר איתכם יותר. לא ביקשתי שתשמרו ממני מרחק. את זה אתם החלטתם לבד וזה אולי הכי פוגע.
לקחתם את המעט שנשאר. מה שלא תעשו עכשיו זה יהיה מעט מידיי ומאוחר מידיי ודי, לא אכפת לי מקיטץ', הנה, עוד הודעה באטרף, פה הכל התחיל והנה זה נגמר, אני נשבע שאם תתקרבו אלי עכשיו אני לא אהסס להכות אתכם. תקראו לי פסיכי עד מחר, באיזשהו זמן אהבתם אותי.
ואני בוכה כמו ילד מפגר לא כי החברים שלי פגעו בי מאוד ולא כי אני סתם עצוב ולא כלום, אני בוכה כי אני מרגיש כאילו איבדתי את שני האנשים הכי חשובים לי בחיים, אלו שניסיתי בשבילם להיות חזק, האנשים היחידים שסמכתי עליהם באמת שלמרות שהם יודעים עלי הכל הם עדיין אוהבים אותי.
לא הייתה לכם תוכנית גיבוי למראה ואגלה? או שבכלל לגמרי לא חשבתם על ההשלכות שלי זה עלי, לא האמנתם לי שאמרתי לכם שאחרי זה לא אצליח לקום? לא פחדתם בכלל שאני יום אחד אקום ואעשה משהו? כי אני לגמרי רוצה, אבל אני לא מעיז. יכול אבל משהו עוצר אותי ואני לא יודע לעוד כמה זמן.
כבר מצאתי מלאכי מוות נוספים ואני ממשיך עכשיו את מה שאתם שכנעתם אותי להפסיק אז.
וכל הכאב הזה שאתם, חרמנים בני זונות מניאקים שכמוכם, אנשים חארות עם חרמנות של ילד אדיוט, כל הכאב הענק הזה שלא חויתי מעולם ואין לי מושג איך להתמודד איתו לבד, כל הכאב הזה לא מצליח לייצא כלפיכם שום שנאה, אם כבר אני רק שונא את עצמי יותר ויותר בכל יום על זה שאני כל כך מפגר שאני לא מצליח לשכנע את עצמי להפסיק ולאהוב אתכם. אלוהים, אני לא מבין את זה בכלל. ולא, אני לא רוצה שתתנו לי זמן או שתמליצו לי שאתגבר או שאלך לטיפול או שאתאשפז או אני לא יודע מה, אני רק רציתי אתכם כאן שתנסו לעשות את זה קל יותר עבורי, יא חתיכת כלבים בוגדניים שכמותכם, אבל אתם עסוקים. כמו אז, מספיק עסוקים בשביל לא לחשוב על מה אני ארגיש או מה אני מרגיש כלפיכם.
ואתם רוצים לדעת מה אני מרגיש? אני אספר לכם. אני עדיין אוהב אתכם לגמרי, מאוהב בכם על מעל לראש שלי ולא מפסיק לדמיין אתכם מזיעים אחד על השני בטירוף שלא שייך לי אלא רק לכם, רק לרגע האישי שלכם, תאווה שלא נתתם לי מעולם, רגע מיוחד כל כך של שניכם שלא היה לכם אף פעם איתי ושמעכשיו אתם יודעים הכל, אתם ניצחתם ואני נשארתי כל כך מחוץ למשחק שאני אפילו לא יודע איפה אני. ושוב ושוב ושוב, אתם פוגעים בי ולא בפעם הראשונה, חזק ולאט, חזק ולאט כי זה מה שקורה כשאני אוהב יותר מכם. ואיפה אני בכל הסיפור הזה, ואיפה אתם?
אני פה.
ושוב, לכם לא אכפת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה