עסקת סחר החליפין שהצעתי בה את עצמי תמורת מה?
20/09/06 | יום רביעי
פעם לא הייתי מצליח להביא את עצמי להתקשר אליך כי לא ידעתי מה בדיוק להגיד שתבין. כמעט יממה שיש לי בראש את כל מה שאני רוצה להגיד לך, מונולוג מהסוג שאף פעם לא הוצאתי מהלב ישר ככה, על צלחת, אבל אני מתבייש פתאום להתקשר, אני מרגיש כמו ילד קטן. אם תתן לי להסביר אני אצליח להראות שאני באמת מצטער ושהמחילה שאני מבקש היא תחינה לסליחה אמיתית. אני מתנצל על כל זה.
מה אתה יודע על כאב אמיתי? יש לך הכל. אתה מקסים ומצחיק ויפה ומסודר ויש לך את ארז שהוא אולי הבחור עם החיוך הכי ממיס בישראל, הייתי מתחתן איתכם עכשיו. לא קשה לקנא בכם.
אני יודע, אתה תגיד שאף אחד לא מושלם ושאני חייב ללמוד איך לבחור נכון כמוך ולראות תמיד את חצי הבקבוק המלא של הלובריפיקנט. אבל אצלי הדברים פועלים אחרת. לא הייתי טורח להסביר לך לולא היית באמת חשוב לי כל כך ולולא פחדתי שאיכשהו קצת הפרתי את האיזון אמש במה שאמרתי לך.
אני יודע שאני ילדותי, שמרן להחריד, צר אופקים, חסר נסיון, אמצעים או ההשכלה הנדרשת אבל ניחנתי בקללה המטורפת הזו של הרגישות המוגזמת שלא מפסיקה לרדוף אותי. אני לא מכיר אף אחד אחר שיכול להתמוטט בגלל איזה הודעה מפגרת ששלחו לו ברשת. אצלי הכל חד מידיי, אין לי שקט.
וכל זה היה הקדמה. ביקשתי שארז לא יפגש עם ירון ולא נראה לי שהבנת למה. לא הייתי יכול לייחל לירון מישהו טוב יותר מארז, לעזאזל, כבר ארבע שנים שאני אישית אורב לכם מהצד ומחכה להזדמנות להשתרבב אל מיטת הכלולות שלכם. ארז מקסים וסקסי וכל מה שאני לא יהיה בחיים. ה"אבל" היחיד הוא שיש לו אותך, צביקה, ולכן אני אמור לעמוד בצד.
אין לי זכות לבקש את מה שביקשתי, זו בכלל לא בחירה שלי, זה משהו אישית בין שניהם ולבוא ולבקש ממך זה בכלל בגדר הפרעה בעיניי ובכל זאת אמרתי לך את זה מהסיבה היחידה: זה חשוב לי, באמת באמת חשוב לי. לא ארז, לא אותו ולא אותך, אתם סמל למשהו קדוש בעיני ואני לא רוצה שירון יהיה איתכם עכשיו בשלב הזה שהוא נמצא בו. שייקח עוד איזה עארס בסאונה שיטחן לו את הצורה כמו שהוא אוהב אבל לא אתם.
וברור שזה בקשה של ילד שגנבו לו את הממתק וזה לא שאני עושה את זה מטוב לב או מהתחשבות במישהו, זה אגואיסטי לגמרי, אני חושב עכשיו רק עלי. הייתי עם ירון שנה וזו הייתה השנה הקשה בחיי. אתה לא יודע אפילו חצי. איך זה לאהוב מישהו שלא אוהב אותך בכלל. בחמישי בערב זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי אותו מתנשק עם מישהו אחר מלבדי, ולמרות שכבר ראיתי את דוד ואת יאיא ואת כל שאר האקסים מתנשקים עם אחרים ויותר מזה, הפעם זה הפריע לי ואני אולי צריך לפתור עם עצמי את זה.
אני אמור להיות שמח בשביל ירון, אני כאמור הייתי מוכן לכרות לעצמי רגל בשביל רק להפגש עם מישהו כמו ארז אבל זה כאב. וניסיתי להתעלם, נישקתי את כפיר המתוק, רקדתי עם כולם אבל זה לא הפסיק. אח"כ כבר כלום לא היה משנה לי, לא הפריע לי שכפיר התנשק עם אחרים, שדוד צחק עלי שאני סתם מכניס את עצמי לסרט של אוחצ'ה דרמטית ולא כלום, רק רציתי ללכת משם ולבכות לבד.
אני נורא מפחד שהעלבתי את ארז. אלוהים, זה ההיפך ממה שרציתי לעשות, זה בכלל לא הייתה חצי מהכוונה שלי, אני פשוט מקנא. אני ילד קטן וטיפש אבל ככה אני מרגיש.
עוד תשעה ימים לא אהיה פה יותר. אני הולך לגסוס בלונדון ואני אעלם כמו שתמיד חלמתי. עד אז: תקחו אותי. אני אתן לכם אותי כמו שרק תבקשו ואני אעשה את זה באהבה.
רק אל תגידו לי שמעכשיו אצטרך לפחד מהעיניים שלכם כמו שאני נבוך עכשיו לחשוב. רק תגיד לי שאני עדיין המשה שלך.
תומס, בבקשה תגיד לי שאתה מאמין לי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה