פליקס

בחרתי בך על פני המשפחה שלי בזמנו, אתה זוכר?

26/12/06 | יום שלישי



ניהלתי את המלחמה ההיא עבורנו, עזבתי את הבית כי לא יכלתי לחשוב עלינו עוד ככה, מתענים בצל ההורים שלנו ואותך עזבתי, היחיד עד כה, כי ראיתי מה זה עושה לך, רציתי להציל אותך ממני ויצא ששנינו נפגענו.

איך להסביר לך את זה עכשיו ממרחק של זמן? את כולם התשתי, את כל החמישה, אבל איתך הבנתי את זה בזמן והיה לי את הכח ללכת, אני לא חושב שיש לי את הכח הזה שוב. קיבלת את הלב שלי בתולי לגמרי והיית כל כך טוב עבורי שעד היום אני חושב שאיזה בר מזל אני שפתחתי את השושלת המכובדת שלי איתך, איזה טעם נפלא של עוד זה השאיר לי.

אתה היחידי מבין כל מאהבי שלא זכיתי לישון איתו במיטה שלי והנה עכשיו, חמישה שנים אחרי ואני ישן איתך במיטה חדשה, כבר חודשיים שאני לא עוצם את העיניים בלעדיך, נהיינו הזוג שתמיד רצינו להיות רק מינוס כל הסיבוכים.

זה משה אחר עכשיו, אתה מבין, אני חולה וחלש ורע כמו שלא הייתי אף פעם אבל אתה אותו הפליקס שהכרתי אז, עם המכנסיים הכתומות מחוץ לקיו, יושב שם עם התיק צד ושומע את טורי איימוס כאילו אין מחר.

אל תאבד את זה, התמימות שלך הי הנשק שלך כמו גם נקודת התורפה הכי חזקה שלך, מה אני אגיד? שלא תרשה לאף אחד לפגוע בך? אבל אתה לא יכול, הפגיעות שלך היא חלק ממך ואם תתקשח ולא תתן לעצמך להיות אתה אז מי תהיה. תזכור שאתה לא לבד, זה הכל, תמיד היה לך אותי ותמיד אהיה שלך. אתה היחיד שאני בוטח בו. אני אוהב אותך כמו שלא תבין לעולם.

ואני מאוד שמח שאתה פה.