מה שהתחלנו לכתוב ביום ראשון 16 יולי 2006, כ' תמוז תשס"ו ורק עכשיו אני מסיים לבד.
31/10/06 | יום שלישי
מבוא:
עוד יבוא יום ונשאל את עצמנו מה לכל הרוחות חשבנו לעצמנו באותו הרגע, אבל אנחנו באותו הרגע עכשיו ואנחנו מחליטים ביחד שמגיעה לנו עוד שנה ביחד אבל טובה יותר. אנו נתקן אחד את השני. זה הולך להיות מגעיל אבל זה עדיף על השתיקה.
במודע אנו עושים את זה בשביל לחזק אותנו, להיות יותר מכוננים אחד כלפי השני. הנחת היסוד היא שאנחנו מאוהבים אחד בשני ואוהבים להיות ביחד. זו לא תרופה, זה חיסון. בשלב הרצת הפיילוט החוזה מחייב גם ללא הסכמת שני הצדדים על אותו הסעיף. יוצאים מנקודת הנחה שבשלב זה, גם אם בלהט היצרים הדבר נראה מגוחך – החוזה מחייב.
מצ"ב המלצה לכינון מילת "פוּסֶק" להטלת ווטו/פסק זמן בכל רגע נתון בו בוחנים את הסיטואציה ולא רק נמצאים בה.
דוגמית >>
- ירון; אני לא אוהב שאתה שופך מים על הצורב - די וי די שלי, אפילו שאני יודע שלא התכוונת וזה בכלל בטעות, בא לי להכות אותך שוב. הצעתי: להשתדל לא לשפוך מים על הצורב די וי די.
- משה; אנדרסטייטמנט. הצעתי: לא לכעוס כל כך מטעויות ותקלות שנעשו בתום לב. ההתנשאות מבזה. לתקן ביחד. להבין.
החלטה:
· והיה ואחד הצדדים יגרום נזק לרכוש של השני יהיה עליו לתקנו או להמציא פריט זהה במצב תקין.
· והיה ואחד הצדדים נפגע רגשית מהתנהגותו של השני, גם אם לשני (הדביל) לא נהיר למה על הראשון (החתיך) להפגע מהתנהגותו זו, עליו להתנצל ובנוסף למצוא שני אנשים אשר בפניהם ובפני הנפגע יצהיר על אהבתו לנפגע ללא רבב.
-----------
את המשך החוזה עצמו לא הספקנו לכתוב מעולם. ירון הלך, שוב, בלי להגיד מילה, בתזמון הכי גרוע בעולם, ישר לאטרף, פה כולנו נמצאים, פה הכל התחיל. ואני נשארתי עם טיוטת חוזה שנועדה למנוע את זה, לתת לו דרך כן לבטא את מה שהוא חש, או שלא חש מעולם, לגבינו.
הניסיון שלי להציל את החיים שלי נראה עכשיו נלעג אבל עדיין הוא בר הערצה. אני נשארתי כמו סופה אחרי שהשמש שקעה, רוח וגשם ורעמים אבל אף אחד כבר לא פה בשביל לראות, אין אור, אתם מבינים, זה רק אני ואני ואני. וזה כל כך יפה לראות מישהו מתפרק לגורמים, בראיה לאחור אני לא מבין איך אני עדיין פה, בלי ונדטה ממזמן הכל היה נגמר. אולי היה עדיף לכולם. לא נורא, מה שיש לי בראש לא יגמר כבר לעולם, וירון אולי צדק, הוא היה רציני וגם ניסה להכריח, צריך לאשפז אותי, זה ברור, אני סוג של מגיפה, מחלה מסוכנת, כל מי שמתקרב טיפה יותר מידיי יכול להכוות נורא. אבל מעולם לא פגעתי באיש ללא סיבה ולכל דבר שאני עושה יש מטרה ברורה וידועה שהמהות הראשונית שלה היא טוב. תנסו אותי ותראו, כל דבר שאני עושה, הכל, מן עוצמה הרבה יותר מידיי מוגזמת של רגש וכוונה, עומק – או בעצם תהום – של צלילות חדה.
אתה הרגת אותי, אתה היחיד. וידעת, אוף כמה שידעת, אם לא היה אכפת לך ממני ניחה אבל אני מכיר אותך ותזדיין מצידי עם כל העולם אבל אני יודע שאני שם, כובש יותר ויותר אזורים אפלים בראש שלך, לאט לאט אני עוד אחזור אליך ותתגעגע כמו שאף פעם לא התגעגעת. ותצטער שהכרת אותי ולא תבין איך חיית לפני זה. כל דבר שתעשה יהיה תפל, הכל. כל זכרון שקדם אלי, המלפפון, הכושים וכל עארס שרצית שיפתח לך את הצורה, כולם יראו לך מקרטון. אני הדבר הכי רב מימדי שפגשת, פונטציאל שמממש את עצמו באיחור ובתוך הראש שלך. מן סוג של סיוט סזיפי ואין סופי שמתגשם באופן איטי.
והלוואי וזו הייתה מלחמה כי אזי עוד היה לך הסיכוי לנצח אבל זו לא מלחמה ואין לך סיכוי, אתה תחזור כמו שחזרת אז וכמו שאתה מתחיל לרצות עכשיו. ואתה שונא את זה, אני יודע, אתה שונא כל זיק של רגש שאתה מגלה בעצמך כלפי, אפילו את הכעס, את השנאה –בייחוד את אלו. מה פתאום אתה כועס על מישהו שלא אמור להיות אכפת לך ממנו? אז זהו. שעכשיו, רק עכשיו, אני מקיים את מה שהבטחת שיקרה לי אז. עכשיו זה התור שלי, אני אפרח ואנסוק ואתה תשב בצד ותחכה למפלה שלך שהזהרתי אותך מפניה. תזכור את איוב, אתה הולך לאבד הכל עבור כלום, לאבד את הרצון לנסות ולהשיג את זה שוב, אתה הולך לפגוש לראשונה את היאוש שחשבת שהכרת כשעזבת אותי.
לא עוזבים מישהו כי מתייאשים. ממה התיאשת? מזה שאהבתי אותך?! ולמה אני הייתי חזק יותר ממך אז, עם כל השברים שבי, להמשיך ולהחזיק אותנו ביחד כדי שתוכל להמשיך ולנסות למצוא את השלב הבא שלך. נוצלתי במודע ועכשיו זה הזמן שלי לקבל תגמול.
לגבי פול טיבנטס, הטייס של אנולה גיי. איש אחד ששינה את ההיסטוריה של האנושות כולה, לקח איתו פצצה לא גדולה במיוחד ומחק עיר שלמה. אני זוכר שקראתי שהוא אמר שהפטריה עלתה בשמיים הוא ראה את הבוהק היפה ביותר בחייו ושניה אחרי זה הוא חשב לעצמו "אלוהים, מה עוללנו". המלחמה נגמרה אז,באותה השניה. האם הוא מתחרט על מה שעולל? אני בספק. האם הוא היה עושה את זה שוב? אין סיכוי.
ובכן, אני סוג של הרבה דברים. ובניהם אני סוג של פול טיבנטס. אני לא יודע לפעמים למה אני עושה את מה שאני עושה, אולי כי יש לי את היכולת, אולי כי אני עדיין מאוהב במי שלא היה אהב אותי מעולם. אבל אני אחזור על ההפצצה שלי עד שהמסר יעבור. שוב ושוב אני אלחץ על ההדק ומהריסות הסיפון של הספינה של חיי אשלח את נשק יום הדין, מטרות ממוקדות שנשמרו בסוד עד לעכשיו, איירט כל המקומות הרגישים, כל נקודות התורפה. אני חסין לגמרי, אין לי איך לתקן את הנזקים שנגרמו לי, ספגתי פגיעות קשות מידיי אבל אם אני שוקע אני מתנגח למוות במי שהשקיע אותי, אני, לראשונה, לוקח אותך איתי לשם, להראות לך את הצד השני של השפיות, להכיר לך את הפחד ממה שאתה לא אוהב ואת התאווה להחזיר לעצמך את מה שהיה לך. תתחיל להעריך את מה שמסביבך, אל תקח את זה כמובן מאליו.
אני החלטתי, אני לא פול טיבנטס, אני נשאר פה לבינתיים, כורח הנסיבות. ואם אני פה אני לוקח את ההזדמנות לשנות כמה דברים. כשאפרד - שוב - מכולם, אני רוצה את הזיקוקים מאחרי שיאירו לי את כל הרקע, שמיים של אש שילוו אותי בדרך אל השקט. אף אחד לא אמור לעבור את הכאב הזה שאני חש, כמה שאני מייחל למוות, כולכם ובייחוד אתה יכלתם להקל עלי ולו בקצת.
אל תשאל - אמרת לי פעם - מה אני יכול לעשות, מה אני צריך, פשוט תעשה ותוך כדי יתברר לך אם זה בסדר או שלא. אתה עצמך לא ניסית אפילו, השארת אותי לדמם על הרצפה, בוכה פעמיים על הרצפה בחצי המטר בין המקרר לקיר, מבריח ממני את מיץ שילל בשקט ולא הבין מי זה המשה האפס הזה, הוא הכיר משה אחד, משה חזק ומלא באנרגיה שמשגעת את כולם.
אבל אתה בא בטענות, אתה אומר שזה בלתי נסבל להיות לידי, שזה כמעט בלתי אפשרי להשאר ידיד שלי, שאתה לא מבין למה אני לא הולך לאיזה פסיכיאטר שיתן לי עוד תרופות או איזה פסיכולוג שינסה לפתור אותי.
עבורך, עבורך הוא צריך לפתור אותי כי אתה לא הצלחת, שנה וקצת וכלום אתה לא יודע. בזמן שאני למדתי לקרוא בין שורות שלמות של מילים שאתה לא אומר לי אף פעם אתה סתם בהית בי בלי לנסות ולהבין למה זה ככה ואיך זה קשור אליך.
אז עכשיו אל תנסה לתת לי להרגיש שוב שאתה מן סוג של פרס שאתה נותן בחסדיך לאנשים ואל תחכה שאבוא ואבקש שלא תעלם לי, שתדבר איתי. עכשיו אתה תרדוף אחרי, עכשיו אתה תבקש לדעת למה החיים שלך מתחילים ללכת למקום אחר לגמרי מהיכן שהיו אמורים. אולי זה תלוי בי ואולי זה לא, מה שבטוח זה שאני מחזיק את המפתח ואני יודע הכל, קצת יותר מידיי.
כמה מסוכן זה בשבילך שיש לך מישהו אוהב אותך כל כך ואתה מועל באהבה הזו שהבטחת לו, כמה רע זה משאיר, כתם צורב על הלב כמו שובל של ריח רע. לא תדע לעולם מה מסתתר מתחת לעור שלי. אבל אני מכריח אותך לעשות חושבים קצת, בשבילך, לא בשבילי, ואני מחכה שתחזור אלי עם תשובות. אני רוצה שתגיד שאתה יודע שלא היית הוגן, שהיית יכול להיות הרבה יותר מבין, שיכלת להתאמץ קצת יותר עבור מי שבחרת בו כבן הזוג שלך ואח"כ כחבר קרוב.
תבגוד בי כמה שאתה רוצה כפרטנר לחיים, תמיד אפשר להפרד, אבל מה שאתה עדיין עושה לי כידיד הורג אותי ורק לאחרונה גילית את החיסון, אני פשוט אתנהג כמוך. אתן לך לטעום קצת ממה שאתה יורק עלי בלי טיפה של התחשבות.
העולם אוטוטו הולך להיות שלי, אני עומד לעשות עוד קפיצה כמו שרק אני יודע, אחליף גוף, אחליף אישיות. מלבד השם שלי אני אחליף את הכל. ואתה תשאר, כמו כל האחרים בגלגולים הקודמים שלי, הרחק מאחור.
אני לא אבדה גדולה עבורך? מוטב לך בלעדי? אולי. אבל עכשיו כבר מאוחר מידיי, מה ששתלתי בך כבר החל לנבוט וההתמכרות הישנה שלך תתחלף בי, במשה שיצמח בך בקטן בתוך הבטן שלך, מן ספק קטן, אי שקט קל שיצמרר לך כל סיטואציה שהייתה נוחה לך עד עכשיו, קול שלא תוכל להשתיק בתוך הראש שלך יתחיל לשאול שאלות שלא תרצה לענות עליהם.
תגיד לי שאתה אוהב אותי, תגיד לי שאתה מתגעגע, תגיד לי שאתה רוצה שאסלח לך כי אתה באמת, מכל הלב, מצטער ומתכוון לזה כשאתה מתנצל ומבקש שאמחל לך על כל מה שעשית וכל מה שהיית צריך ולא עשית בכלל, אפילו לא קצת.
תגיד לי שאתה רוצה שנחזור, שאתה רוצה לנסות שוב, שאתה לא יכול בלעדי, שאתה חושב עלי ולא יכול להיות עם אחרים בגלל זה, שרע לך ואתה רק רוצה אותי עוד ועוד ועוד, חזק ולאט, חזק ולאט.
ואני לא אחזור. או שכן, לא יודע. המילים מאבדות משמעות איתך תמיד.
ולבינתיים אני משאיר אותך עם חצי חוזה שהתכוונו אבל לא הספקנו לכתוב ביחד אף פעם ועם הרבה ספקות וחששות. אולי על זה שטעינו בכלל שנינו, שכל זה היה סתם תאונה.
ועכשיו תרים את הטלפון המזדיין שלך ותתקשר אלי ותגיד לי הכל.
31/10/06 | יום שלישי
מבוא:
עוד יבוא יום ונשאל את עצמנו מה לכל הרוחות חשבנו לעצמנו באותו הרגע, אבל אנחנו באותו הרגע עכשיו ואנחנו מחליטים ביחד שמגיעה לנו עוד שנה ביחד אבל טובה יותר. אנו נתקן אחד את השני. זה הולך להיות מגעיל אבל זה עדיף על השתיקה.
במודע אנו עושים את זה בשביל לחזק אותנו, להיות יותר מכוננים אחד כלפי השני. הנחת היסוד היא שאנחנו מאוהבים אחד בשני ואוהבים להיות ביחד. זו לא תרופה, זה חיסון. בשלב הרצת הפיילוט החוזה מחייב גם ללא הסכמת שני הצדדים על אותו הסעיף. יוצאים מנקודת הנחה שבשלב זה, גם אם בלהט היצרים הדבר נראה מגוחך – החוזה מחייב.
מצ"ב המלצה לכינון מילת "פוּסֶק" להטלת ווטו/פסק זמן בכל רגע נתון בו בוחנים את הסיטואציה ולא רק נמצאים בה.
דוגמית >>
- ירון; אני לא אוהב שאתה שופך מים על הצורב - די וי די שלי, אפילו שאני יודע שלא התכוונת וזה בכלל בטעות, בא לי להכות אותך שוב. הצעתי: להשתדל לא לשפוך מים על הצורב די וי די.
- משה; אנדרסטייטמנט. הצעתי: לא לכעוס כל כך מטעויות ותקלות שנעשו בתום לב. ההתנשאות מבזה. לתקן ביחד. להבין.
החלטה:
· והיה ואחד הצדדים יגרום נזק לרכוש של השני יהיה עליו לתקנו או להמציא פריט זהה במצב תקין.
· והיה ואחד הצדדים נפגע רגשית מהתנהגותו של השני, גם אם לשני (הדביל) לא נהיר למה על הראשון (החתיך) להפגע מהתנהגותו זו, עליו להתנצל ובנוסף למצוא שני אנשים אשר בפניהם ובפני הנפגע יצהיר על אהבתו לנפגע ללא רבב.
-----------
את המשך החוזה עצמו לא הספקנו לכתוב מעולם. ירון הלך, שוב, בלי להגיד מילה, בתזמון הכי גרוע בעולם, ישר לאטרף, פה כולנו נמצאים, פה הכל התחיל. ואני נשארתי עם טיוטת חוזה שנועדה למנוע את זה, לתת לו דרך כן לבטא את מה שהוא חש, או שלא חש מעולם, לגבינו.
הניסיון שלי להציל את החיים שלי נראה עכשיו נלעג אבל עדיין הוא בר הערצה. אני נשארתי כמו סופה אחרי שהשמש שקעה, רוח וגשם ורעמים אבל אף אחד כבר לא פה בשביל לראות, אין אור, אתם מבינים, זה רק אני ואני ואני. וזה כל כך יפה לראות מישהו מתפרק לגורמים, בראיה לאחור אני לא מבין איך אני עדיין פה, בלי ונדטה ממזמן הכל היה נגמר. אולי היה עדיף לכולם. לא נורא, מה שיש לי בראש לא יגמר כבר לעולם, וירון אולי צדק, הוא היה רציני וגם ניסה להכריח, צריך לאשפז אותי, זה ברור, אני סוג של מגיפה, מחלה מסוכנת, כל מי שמתקרב טיפה יותר מידיי יכול להכוות נורא. אבל מעולם לא פגעתי באיש ללא סיבה ולכל דבר שאני עושה יש מטרה ברורה וידועה שהמהות הראשונית שלה היא טוב. תנסו אותי ותראו, כל דבר שאני עושה, הכל, מן עוצמה הרבה יותר מידיי מוגזמת של רגש וכוונה, עומק – או בעצם תהום – של צלילות חדה.
אתה הרגת אותי, אתה היחיד. וידעת, אוף כמה שידעת, אם לא היה אכפת לך ממני ניחה אבל אני מכיר אותך ותזדיין מצידי עם כל העולם אבל אני יודע שאני שם, כובש יותר ויותר אזורים אפלים בראש שלך, לאט לאט אני עוד אחזור אליך ותתגעגע כמו שאף פעם לא התגעגעת. ותצטער שהכרת אותי ולא תבין איך חיית לפני זה. כל דבר שתעשה יהיה תפל, הכל. כל זכרון שקדם אלי, המלפפון, הכושים וכל עארס שרצית שיפתח לך את הצורה, כולם יראו לך מקרטון. אני הדבר הכי רב מימדי שפגשת, פונטציאל שמממש את עצמו באיחור ובתוך הראש שלך. מן סוג של סיוט סזיפי ואין סופי שמתגשם באופן איטי.
והלוואי וזו הייתה מלחמה כי אזי עוד היה לך הסיכוי לנצח אבל זו לא מלחמה ואין לך סיכוי, אתה תחזור כמו שחזרת אז וכמו שאתה מתחיל לרצות עכשיו. ואתה שונא את זה, אני יודע, אתה שונא כל זיק של רגש שאתה מגלה בעצמך כלפי, אפילו את הכעס, את השנאה –בייחוד את אלו. מה פתאום אתה כועס על מישהו שלא אמור להיות אכפת לך ממנו? אז זהו. שעכשיו, רק עכשיו, אני מקיים את מה שהבטחת שיקרה לי אז. עכשיו זה התור שלי, אני אפרח ואנסוק ואתה תשב בצד ותחכה למפלה שלך שהזהרתי אותך מפניה. תזכור את איוב, אתה הולך לאבד הכל עבור כלום, לאבד את הרצון לנסות ולהשיג את זה שוב, אתה הולך לפגוש לראשונה את היאוש שחשבת שהכרת כשעזבת אותי.
לא עוזבים מישהו כי מתייאשים. ממה התיאשת? מזה שאהבתי אותך?! ולמה אני הייתי חזק יותר ממך אז, עם כל השברים שבי, להמשיך ולהחזיק אותנו ביחד כדי שתוכל להמשיך ולנסות למצוא את השלב הבא שלך. נוצלתי במודע ועכשיו זה הזמן שלי לקבל תגמול.
לגבי פול טיבנטס, הטייס של אנולה גיי. איש אחד ששינה את ההיסטוריה של האנושות כולה, לקח איתו פצצה לא גדולה במיוחד ומחק עיר שלמה. אני זוכר שקראתי שהוא אמר שהפטריה עלתה בשמיים הוא ראה את הבוהק היפה ביותר בחייו ושניה אחרי זה הוא חשב לעצמו "אלוהים, מה עוללנו". המלחמה נגמרה אז,באותה השניה. האם הוא מתחרט על מה שעולל? אני בספק. האם הוא היה עושה את זה שוב? אין סיכוי.
ובכן, אני סוג של הרבה דברים. ובניהם אני סוג של פול טיבנטס. אני לא יודע לפעמים למה אני עושה את מה שאני עושה, אולי כי יש לי את היכולת, אולי כי אני עדיין מאוהב במי שלא היה אהב אותי מעולם. אבל אני אחזור על ההפצצה שלי עד שהמסר יעבור. שוב ושוב אני אלחץ על ההדק ומהריסות הסיפון של הספינה של חיי אשלח את נשק יום הדין, מטרות ממוקדות שנשמרו בסוד עד לעכשיו, איירט כל המקומות הרגישים, כל נקודות התורפה. אני חסין לגמרי, אין לי איך לתקן את הנזקים שנגרמו לי, ספגתי פגיעות קשות מידיי אבל אם אני שוקע אני מתנגח למוות במי שהשקיע אותי, אני, לראשונה, לוקח אותך איתי לשם, להראות לך את הצד השני של השפיות, להכיר לך את הפחד ממה שאתה לא אוהב ואת התאווה להחזיר לעצמך את מה שהיה לך. תתחיל להעריך את מה שמסביבך, אל תקח את זה כמובן מאליו.
אני החלטתי, אני לא פול טיבנטס, אני נשאר פה לבינתיים, כורח הנסיבות. ואם אני פה אני לוקח את ההזדמנות לשנות כמה דברים. כשאפרד - שוב - מכולם, אני רוצה את הזיקוקים מאחרי שיאירו לי את כל הרקע, שמיים של אש שילוו אותי בדרך אל השקט. אף אחד לא אמור לעבור את הכאב הזה שאני חש, כמה שאני מייחל למוות, כולכם ובייחוד אתה יכלתם להקל עלי ולו בקצת.
אל תשאל - אמרת לי פעם - מה אני יכול לעשות, מה אני צריך, פשוט תעשה ותוך כדי יתברר לך אם זה בסדר או שלא. אתה עצמך לא ניסית אפילו, השארת אותי לדמם על הרצפה, בוכה פעמיים על הרצפה בחצי המטר בין המקרר לקיר, מבריח ממני את מיץ שילל בשקט ולא הבין מי זה המשה האפס הזה, הוא הכיר משה אחד, משה חזק ומלא באנרגיה שמשגעת את כולם.
אבל אתה בא בטענות, אתה אומר שזה בלתי נסבל להיות לידי, שזה כמעט בלתי אפשרי להשאר ידיד שלי, שאתה לא מבין למה אני לא הולך לאיזה פסיכיאטר שיתן לי עוד תרופות או איזה פסיכולוג שינסה לפתור אותי.
עבורך, עבורך הוא צריך לפתור אותי כי אתה לא הצלחת, שנה וקצת וכלום אתה לא יודע. בזמן שאני למדתי לקרוא בין שורות שלמות של מילים שאתה לא אומר לי אף פעם אתה סתם בהית בי בלי לנסות ולהבין למה זה ככה ואיך זה קשור אליך.
אז עכשיו אל תנסה לתת לי להרגיש שוב שאתה מן סוג של פרס שאתה נותן בחסדיך לאנשים ואל תחכה שאבוא ואבקש שלא תעלם לי, שתדבר איתי. עכשיו אתה תרדוף אחרי, עכשיו אתה תבקש לדעת למה החיים שלך מתחילים ללכת למקום אחר לגמרי מהיכן שהיו אמורים. אולי זה תלוי בי ואולי זה לא, מה שבטוח זה שאני מחזיק את המפתח ואני יודע הכל, קצת יותר מידיי.
כמה מסוכן זה בשבילך שיש לך מישהו אוהב אותך כל כך ואתה מועל באהבה הזו שהבטחת לו, כמה רע זה משאיר, כתם צורב על הלב כמו שובל של ריח רע. לא תדע לעולם מה מסתתר מתחת לעור שלי. אבל אני מכריח אותך לעשות חושבים קצת, בשבילך, לא בשבילי, ואני מחכה שתחזור אלי עם תשובות. אני רוצה שתגיד שאתה יודע שלא היית הוגן, שהיית יכול להיות הרבה יותר מבין, שיכלת להתאמץ קצת יותר עבור מי שבחרת בו כבן הזוג שלך ואח"כ כחבר קרוב.
תבגוד בי כמה שאתה רוצה כפרטנר לחיים, תמיד אפשר להפרד, אבל מה שאתה עדיין עושה לי כידיד הורג אותי ורק לאחרונה גילית את החיסון, אני פשוט אתנהג כמוך. אתן לך לטעום קצת ממה שאתה יורק עלי בלי טיפה של התחשבות.
העולם אוטוטו הולך להיות שלי, אני עומד לעשות עוד קפיצה כמו שרק אני יודע, אחליף גוף, אחליף אישיות. מלבד השם שלי אני אחליף את הכל. ואתה תשאר, כמו כל האחרים בגלגולים הקודמים שלי, הרחק מאחור.
אני לא אבדה גדולה עבורך? מוטב לך בלעדי? אולי. אבל עכשיו כבר מאוחר מידיי, מה ששתלתי בך כבר החל לנבוט וההתמכרות הישנה שלך תתחלף בי, במשה שיצמח בך בקטן בתוך הבטן שלך, מן ספק קטן, אי שקט קל שיצמרר לך כל סיטואציה שהייתה נוחה לך עד עכשיו, קול שלא תוכל להשתיק בתוך הראש שלך יתחיל לשאול שאלות שלא תרצה לענות עליהם.
תגיד לי שאתה אוהב אותי, תגיד לי שאתה מתגעגע, תגיד לי שאתה רוצה שאסלח לך כי אתה באמת, מכל הלב, מצטער ומתכוון לזה כשאתה מתנצל ומבקש שאמחל לך על כל מה שעשית וכל מה שהיית צריך ולא עשית בכלל, אפילו לא קצת.
תגיד לי שאתה רוצה שנחזור, שאתה רוצה לנסות שוב, שאתה לא יכול בלעדי, שאתה חושב עלי ולא יכול להיות עם אחרים בגלל זה, שרע לך ואתה רק רוצה אותי עוד ועוד ועוד, חזק ולאט, חזק ולאט.
ואני לא אחזור. או שכן, לא יודע. המילים מאבדות משמעות איתך תמיד.
ולבינתיים אני משאיר אותך עם חצי חוזה שהתכוונו אבל לא הספקנו לכתוב ביחד אף פעם ועם הרבה ספקות וחששות. אולי על זה שטעינו בכלל שנינו, שכל זה היה סתם תאונה.
ועכשיו תרים את הטלפון המזדיין שלך ותתקשר אלי ותגיד לי הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה