מצלמה לעכשיו. אבל על אמת. נו, דיי, לא צוחק איתכם, אני במצלמה! עם קול! בחייאת אבוה, נשבע באלוה, תבוא פנימה ותראה אותי מתאמץ להיראות לא נשי למשך שלושים שניות בול... גם לא הכי הולך לי...
14/05/07 | יום שני
טוב, אני יושב לי בחנות תחתונים המבישה שלי, שומע את המוזיקה הכי קורעת בעולם ( קבלו תופין: http://scfire-ntc0l-1.stream.aol.com:80/stream/1015 ) ומביט איך הלקוח האחרון יוצא לו בצעדים איטיים מהחנות ואני חושב לעצמי, וואט דה פאק? מאיפה הסנטר מגריל יצורים כאלה?! באמת שעד עכשיו אני לא יודע אם זו יומרה מוחלטת להודות שאני אמנם חולה נפש, עם תעודות וכימיכלים וכל זה, אבל שיוו, איזה מזל שאני לא שרוט עד כדי כך. ראבק, מה שריטה?! דפקו לו את כל הטמבון לגמרי! הראש = טוטל לוס. אנשים לא יאמינו לי, הייתי צריך להסריט את זה.
רגע.
אז למה אני לא עושה את זה?
התקשרתי לעורך הדין שלי, שאלתי שאלות ודיברנו ארוכות (אוו, כמה זמן חיכיתי לכתוב את הביטוי הזה, מה גם שאני באמת מדבר ארוכות רוב הזמן ממילא) והגענו למסקנה שכל עוד אני לא מפר זכויות יוצרים או מאכסן על שרתים בגבולות ארץ ישראל חומר לא חוקי אז אני דיי רשאי להקליט את מי שבא לי ולשדר את זה איפשהו, ב"דיג איט", ב"מיי ספייס" או ב"וורלד פרס".
אז הלכתי על "יו טיוב". אני המונית ופרועה כמו כל השאר.
מעכשיו אני מחליט להיות כתב של החיים שלי. מדווח ישר מכל זירה שאני אהיה נוכח בה. בעבודה, בבית, במסיבה... גומר ורץ לספר לחבריה. מן פרויקט ניסיוני שבודק את גבולות הטעם הטוב והמתירנות באטרף.
בואו בהמוניכם לשבת בסלון של משה, לקנות תחתון, לחבק באויטה ובום, אתם בבלוג.
אז מ(א)מם אני לא. אבל מקורי דווקא כן והנה אני הראשון שפורץ לנישה בתולית שמחכה רק לי שאבוא ואבתק אותה (כדאי שאני אפסיק עם הרמיזות האקטיביסטיות האלה, לא? ממילא אף אחד לא קונה את זה).
בעיות: ברגע שאנשים יראו אותי זז על המסך שלהם בלי שום פוזה שהוקפאה סטיסלס על קרע שחור מחמיא + שהם ישמעו את הקול ציף ציף שלי ואת שאר המימיקה שמתלווה לתנועות הידיים (יש לי מפרק יד רפה! באמת!!!) אז ירד להם ממני מה זה מהר.
אני דיי בטוח שכל מי שאני מת לשכנע אותו שיצא איתי (ובמשך כל החודשים האחרונים זה רק אנדרי והוא בכלל בחיפה ואני בכלל מקפיד להעלם לו בשביל להכאיב לשנינו פחות) יחפוץ ביקרי הרבה פחות. אני אהיה מפורסם? אני אהיה שרמוטה נטחנת? אנשים ימנעו לגשת לחנות שלי? אנשים ינהרו אליה רק בשביל הרייטינג?
הו גיב א שיט. אני מריץ את זה עכשיו ונראה לאן זה יוביל. מיליונים עושים את זה "אז וי ספיק" ואם אף אחד בקהילתנו ששומרת כל כך על פרטיותה (יהה רייט) לא מוכן להרים את הכפפה עז הנה. אני הכבשה השחורה, העארסית והשעירה שתקח על עצמה את כל נטל עול המצווה.
ובין אני סתם מפדח את עצמי או מתחיל טרנד חדש אז נו ניחה, לפחות אני נהנה מהדרך והמטרה בכלל לא כזו חשובה מלכתחילה. אף אחד לא יאמין לי אם אטען שזה אומנות.
לגיבוי אני מכין בקנון עוד פרקים של "משה", "יוסי" ו-"אלון" רק בשביל לשמור על הפאסון הפרוזאי שלי.
יאללה.
בלאגן!
14/05/07 | יום שני
טוב, אני יושב לי בחנות תחתונים המבישה שלי, שומע את המוזיקה הכי קורעת בעולם ( קבלו תופין: http://scfire-ntc0l-1.stream.aol.com:80/stream/1015 ) ומביט איך הלקוח האחרון יוצא לו בצעדים איטיים מהחנות ואני חושב לעצמי, וואט דה פאק? מאיפה הסנטר מגריל יצורים כאלה?! באמת שעד עכשיו אני לא יודע אם זו יומרה מוחלטת להודות שאני אמנם חולה נפש, עם תעודות וכימיכלים וכל זה, אבל שיוו, איזה מזל שאני לא שרוט עד כדי כך. ראבק, מה שריטה?! דפקו לו את כל הטמבון לגמרי! הראש = טוטל לוס. אנשים לא יאמינו לי, הייתי צריך להסריט את זה.
רגע.
אז למה אני לא עושה את זה?
התקשרתי לעורך הדין שלי, שאלתי שאלות ודיברנו ארוכות (אוו, כמה זמן חיכיתי לכתוב את הביטוי הזה, מה גם שאני באמת מדבר ארוכות רוב הזמן ממילא) והגענו למסקנה שכל עוד אני לא מפר זכויות יוצרים או מאכסן על שרתים בגבולות ארץ ישראל חומר לא חוקי אז אני דיי רשאי להקליט את מי שבא לי ולשדר את זה איפשהו, ב"דיג איט", ב"מיי ספייס" או ב"וורלד פרס".
אז הלכתי על "יו טיוב". אני המונית ופרועה כמו כל השאר.
מעכשיו אני מחליט להיות כתב של החיים שלי. מדווח ישר מכל זירה שאני אהיה נוכח בה. בעבודה, בבית, במסיבה... גומר ורץ לספר לחבריה. מן פרויקט ניסיוני שבודק את גבולות הטעם הטוב והמתירנות באטרף.
בואו בהמוניכם לשבת בסלון של משה, לקנות תחתון, לחבק באויטה ובום, אתם בבלוג.
אז מ(א)מם אני לא. אבל מקורי דווקא כן והנה אני הראשון שפורץ לנישה בתולית שמחכה רק לי שאבוא ואבתק אותה (כדאי שאני אפסיק עם הרמיזות האקטיביסטיות האלה, לא? ממילא אף אחד לא קונה את זה).
בעיות: ברגע שאנשים יראו אותי זז על המסך שלהם בלי שום פוזה שהוקפאה סטיסלס על קרע שחור מחמיא + שהם ישמעו את הקול ציף ציף שלי ואת שאר המימיקה שמתלווה לתנועות הידיים (יש לי מפרק יד רפה! באמת!!!) אז ירד להם ממני מה זה מהר.
אני דיי בטוח שכל מי שאני מת לשכנע אותו שיצא איתי (ובמשך כל החודשים האחרונים זה רק אנדרי והוא בכלל בחיפה ואני בכלל מקפיד להעלם לו בשביל להכאיב לשנינו פחות) יחפוץ ביקרי הרבה פחות. אני אהיה מפורסם? אני אהיה שרמוטה נטחנת? אנשים ימנעו לגשת לחנות שלי? אנשים ינהרו אליה רק בשביל הרייטינג?
הו גיב א שיט. אני מריץ את זה עכשיו ונראה לאן זה יוביל. מיליונים עושים את זה "אז וי ספיק" ואם אף אחד בקהילתנו ששומרת כל כך על פרטיותה (יהה רייט) לא מוכן להרים את הכפפה עז הנה. אני הכבשה השחורה, העארסית והשעירה שתקח על עצמה את כל נטל עול המצווה.
ובין אני סתם מפדח את עצמי או מתחיל טרנד חדש אז נו ניחה, לפחות אני נהנה מהדרך והמטרה בכלל לא כזו חשובה מלכתחילה. אף אחד לא יאמין לי אם אטען שזה אומנות.
לגיבוי אני מכין בקנון עוד פרקים של "משה", "יוסי" ו-"אלון" רק בשביל לשמור על הפאסון הפרוזאי שלי.
יאללה.
בלאגן!
">
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה