מטרות חדשות לבקרים – או – גברים יפים בתל אביב [זה הולך להקפיץ ת'רייטינג שלי.... בינתיים היכונו לטבלת הזיונים של ת"א, משה עדיין הולך על הגבול... תשנאו את זה אבל אתם שם, בדיוק כמו כולם]
21/02/07 | יום רביעי
בעקבות השת"פים הרבים בבלוגיה של אטרף אני מחליט שהעסק רץ כל כך יפה שאני יכול להתחיל להיות יותר מודע לבלוג ולסובבים אותי בביצה הוורבלית הזו. אוטוטו המלצות אבל קודם כל הסברים: אני התכתבתי, אפילו אם רק בסאב טקסט, עם "מסעות בארץ אטרף" של "פיהוקים", עם Green Damage ועם Tiger29...
"השכן מלמטה" מתכתב בבלוג שלו "קוים לדמותו" עם אנונימי ב" נעשה (מאמם) בעירנו" וכולם כל כך פאקינג טובים שאני מוצא את עצמי יושב שעות וקורא את הכל שוב ושוב עם חיוך מטומטם עם הפנים. יאללה, סוף סוף קצת קולטורה במקום הזה, נכון, בשניה שעוברים לטאב של דייטינג אז כולנו מקליקים לכתוב מי זה שרשם "שרירי בדיזנגוף לעכשיו" אבל לפה מגיעים רק אלו שצולחים את מפל המילים והתמונות של האוחצ'יה הרגילה. יהיר, נכון, אבל כל אלו שהזכרתי פה הם כולם אמנים בחסד. הייתי עומד בתור [למרות שאני שונא] בשביל לקנות ספר של כל אחד מאלו. אולי פעם שיינפלד ישקול אנתולוגיה של מיטב מהפוסטים פה, אולי אטרף עוד ישלמו לנו, מי יודע, העניין הוא שאנחנו, המושכים בעט, שייכים לתת קבוצה מסקרנת "הצופים מהצד" וגם אם נראה כאילו אנחנו מבקרים את כולם או מדווחים מהשטח, כולנו, חטובים או מלאים, נורא אוהבים את מה שקורה מסביב, אחרת לא היה לנו על מה לכתוב.
דמיון דמיון, אבל אין כמו החיים האמיתיים בשביל להפרות את ההשראה ולתת זריקה של מוזה לכל הסיפור.
מה גם שבזמן האחרון מסתבר שהפכתי לאיזו סוג של אושיה תל אביבית מוכרת [במסגרת העבודה אני היחיד שיודע מי בעיר הזו באמת מצוייד :] ופתאום כולם רוצים להיות חברים שלי [אין הנחה. אלא אם אתם לירדים סוף] וכי "משה גבאאאאאי! יא שולתתתת!!!111" נהיה משהו שאני דיי התרגלי לקבל כהוד' אחת לשעה [דיי מגניב לקבל את זה מבודי בילדרים חמודים, אני מחזק את ידכם וקורא לכם להמשיך!]
אז מי צריך פרוזה? השתפכות הנפש בהררי מילים שיוצאות מהלב שלי ובדרך פוצעות את הכל, לא בא לי יותר צלקות, אני בחופשה. מפורים חפשו אותי באירופה.
לרגל כל זאת החלטתי עכשיו משהו לגמרי אחר: בלוג שכנתב עם הקוראים, ניסוי אנתרופולוגי אם תרצו.
כל יום אתם מאבדים בחור יפה ברחוב או באי אם פי אם או בסתם בית קפה. בא לא נאבד אותם, בא נחלוק את אותו פרפור הלב הנעים, את מה שהעיניים חמדו, יחד עם כל שאר הזאבים, אולי נעלה על משהו. שנאמר: אם אתה חתיך סוף אבל עובד במשרד אפרורי אז מי כבר יודע על זה, בוא ניתן כבוד לאלו שעובדים עם אנשים, לפועלי המגזר הציבורי ולשכירי שכר המינימום. לפחות אנחנו יכולים להחמיא להם על הפסטיז' J
ההמלצות ייבדקו ויתווספו לרשימה בתוספת קרדיט – תודה לממליץ.
בואו נתחיל.
מאיר רונן מפלאפל חתוכה, דיזנגוף פינת בן גוריון.
העארס מה"מיצוציה" של קינג ג'ורג' פינת הנביאים.
דייב [שם משפחה: פוס, על אמת!], ההולנדי עם הפנקייק והגרנולה בשוק האוכל של הסנטר שישי-חמישי.
אוראל הילד-גבר, עובד בסנסנטר - מוצרי חשמל מול הסופרפארם בדיזנגוף סנטר.
ליאור, המוכר השווה של מוטי חסון, דיזנגוף פינת פרישמן.
מאיר מהמספרה ברברלה בזמנהוף 7
אורי טולגי מחנות הקוסמטיקה בית אידיאל באבן גבירול 54
אדם נהג המונית מראשון שמסיע לפאג ובדרך אומר לכולם שמת להתנסות, עראסי דיאט
חיים, המנהל של נעלי גזית בשנקין 3.
חיימון, מנהל המשמרת של בטי פורד באליפלט.
יובל, המוכר בחנות הטבע של קינג ג'ורג' צפון מול הסנטר, שער 6.
יריב אגוזי, בעל גלריית אגוזי בגורדון פינת בן יהודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה