אתה לא תקרא את זה, אם היית יודע לקרוא עברית אז היית קורא את הפרק הזה?
26/12/06 | יום שלישי
חמישה בני זוג עד כה, עוד עשרות חברים ואולי כפול מזה אנשים שנגעתי בהם והם נגעו בי ואני לא מכיר איש אחד שקרא את כל הבלוג שלי, למי זה עצוב יותר? לי או לכם? אני באמת כל כך משעמם? לפחות אם היה לי בן זוג הייתי טורח לקרוא את מה שהוא מוציא בקושי מהלב, אחוז קטן שמצליח לברוח מהמוח למקלדת דרך כל החומות. אבל אני לא מדבר עלי או על אחרים כרגע, שוב אני בורח, זה הפעם עליך.
שלוש שנים מהמשמעותיות בחיי היו לי אתך. שלוש דירות, שלוש חתולים [אני ארצח את הבא שיעיר לי על הדקדוק במספרים, דחיל ראבק, אני יוצא ישיבה, אוקי?! בימים ההם דקדוק לא היה ממש בראש מעיני. בשביל זה אשלם לעורך לכשאסיים :] ואהבה אחת מהמפורסמות שבעיר. היינו הזוג של באר שבע! היינו הדוגמא להצלחה חוצה גבולות, ארצות ושפות. הייתי המשה של ג'ורג', היית הג'ורג' של משה, אחד הפך להיות הזהות של השני ועדיין לא לקחנו אחד את השני כדבר מובן מאליו. אני גאה במה שהיה לנו מאוד.
אמא שלי אהבה אותך, גם שאר המשפחה, עדיין שואלים אותי מה קורה איתך שם, איך זה בשבילך לחזור לבית. והטיול לבית שלך שם אחרי השחרור והפרידה ממך, אוי כמה שאני מתגעגע לארץ הזו, לטירוף שבשפה, לשלווה שבחדשות, לחברים שלנו שמה.
אני אבוא לבקר, אין לי ספק, אני אבוא ונהנה ביחד, כמו פעם, בסוף השבוע ההוא באורכידאה או בים המלך או בכלל. אלפי מנגלים עשינו, אלפי משברים שנלחמנו בהם ביחד. ועכשיו, כשאני בא לבקר את ההורים, אחרי ארוחת שישי אני פתאום קולט כמה שאתה חסר לי, אין לי לאן ללכת, אין לי את ג'ורג' לבקר ולהביא לו בקופסאות ושקיות את האוכל של אמא שלי לחמם במיקרו עם השאריות בשר לג'ינה ,בלה ואיתקה.
אני שמח שחזרנו להכיר את השני אחרי הנתק הלא ברור שלנו. אז מה אם כואב, אנחנו חייבים את זה לעצמנו, אף אחד לא יכיר אותך כמו שאני מכיר אותך, אף אחד לא הכיר אותי, עדיין, כמוך. וכל כך רציתי שתהיה חלק מהחיים החדשים שלי פה אבל משהו התפקשש, אלוהים יודע, מאז ירון כלום כבר לא אותו דבר,זה משה אחר לגמרי אבל המשה שלך עדיין פה והוא מאוד רוצה להפגש איתך על איזה אספרסו קטן, עם כוס מים-סודה קרים בצד וקערה עם אובוש בולוש מגעילים כמו שאתה אוהב.
אני אקס שני שלך, אתה אקס שני שלי ואני כבר מת לפגוש את הבחור הבא שיתפוס אותך, תשבור את הקללה הזו של האקסים שלי [אחרי משה אין לכם חשק לזוגיות או מה?], אז נכון שאני הבטחתי לבוא בכריסמס למסיבת הדובים הפורטוגזית שלך אבל שוב עוברת עלי תקופה קשה ואני נאלץ להיעלם קצת, הפעם קצת יותר קל, לא שמצבי טוב יותר, מהרבה בחינות אני במקום הכי רע שרק אפשר להיות בו אבל יש לי דירה חדשה, יש לי עבודה שאני מסמפט, פליקס שלנו יושן איתי באותה המיטה ככה שאני לא לבד וכשמגיע הטירוף אני פשוט מתעלם ממנו עד שיעבור. זה לא תמיד עובד.
אתה היית התרופה הכי יעילה שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה