ולמה שגם שזה מרגיש נכון זה עדיין כל כך כואב
28/03/07 | יום רביעי
לטל, אם זה באמת השם שלך, הגבר שמזיין את רועי, בן הזוג שלי, בחדר הסמוך.
פרשתי הפעם באמצע כדי לבוא לחדר העבודה שלי, הגוף שלי, ערום, עדיין לח ומדיף את הריח של שניכם, בשביל לשלוח לך את ההודעה הזו פה באתר הזה, איפה שהכל התחיל.
זו הפעם הרבעית שאתה בא אלינו, מייד, כמו תמיד, רבע שעה אחרי שגמרנו לדבר והדפיקה המוזרה שלך, כמו בפעם הראשונה, על הדלת.
רועי חזר הערב מהעבודה ואחרי שאכלנו ביחד וראינו טלויזיה אמר שלא בא לו ללכת לסרט ההוא שהחלטנו אמש ללכת אליו, הייתה שתיקה קצרה ושאלתי אם הוא רוצה שנביא מישהו, הוא חייך בבישנות שלו וכששאלתי אם להביא את טל הוא כבר ממש חייך.
וזה מזכיר את הפעם הראשונה שטעמתי אותך, נעמדתי מולך והורדתי ממך את החולצה, העברתי את הלשון מהכתף עד העורף, לאט, ואז סימנתי לרועי שיבוא והתנשקנו כולנו, נשיקה משולשת, פעם הלשון שלך בפה שלי ופעם הלשון שלי בפה של רועי.
אתה יודע את כל זה אבל אני חוזר על הפרטים בשביל שתראה לרגע דרך העיניים שלי משהו שאני רוצה לספר לך.
אתה מבין, אני עוזב עוד מעט, זה כבר ברור שבוע וחצי. הציעו לי עבודה בחו"ל, פרויקט גדול, המון זמן והמון אחריות ושום סיכוי שרועי ירצה לשמוע על זה אפילו אז הוא לא יודע לבינתיים. כשהוא לא בבית אני אורז דברים בשקט, אפילו לא שם מוזיקה, ומניח במקלט מאחורי הארגזים הישנים.
זו לא החלטה קלה, אני אוהב את רועי, זוהי הזוגיות הכי ארוכה והכי יפה שהייתה לי מעולם, מתישהו, בלי ששמתי לב, משהו בי השתנה, כאילו התבגרתי, כאילו גדלתי עם הזמן למישהו אחר ורועי, הילד המקסים הזה, נשאר הגבר שהכרתי אז, מקסים ומדהים ומשעמם. שלא תחשוב לרגע שמשהו בו רע, הוא כל מה שיכלתי לייחל לעצמי, הוא מוכשר ומצחיק והוא מכין לי בשישי את הפנקייק עם הכי הרבה אהבה שיש בעולם ואז אנחנו הולכים יד ביד לסנטר וסתם מסתובבים בין כולם, לגמרי לבדנו, כמו שאנחנו למדנו לאהוב, שלווה שקטה ומלאה בחום שהיה זר לי, נהיה חלק בלתי נפרד בחיים שלי ועכשיו מפריע לי בלי שאני אדע למה.
שוב, למקרה ולא הייתי ברור, זה לא הוא, זה לגמרי אני, אני הבעיה, זו הייתה שנה קשה. משהו הזדחל לתוכי ולקח לי חודשים להבין ש-לאין תחושה הזו יש שם, וזה כבש בי עוד ועוד שטחים, מירר כל חלק שנהניתי ממנו בעבר עד שהדיכאון, וזה שם נורא קטן למשהו כל כך גדול, משל לי לגמרי.
לפני חודש הבנתי שזהו, עכשיו זה הגיע עד לרועי, אני אוהב אותו עד השמיים, הוא החבר הכי טוב שלי בעולם, בלי קשר לזוגיות, אבל אני כבר לא נהנה איתו.
רגע, זה לא נכון, אני כן נהנה, אבל פחות. שום דבר לא מפריע לי איתו, שום דבר שהוא עושה לא מעצבן אותי, כמעט כלום כבר לא מרגש אותי לגביו. וזה נורא לחשוב שהעבודה שלי מרתקת אותי יותר מהבחור שהלב שלי בחר אבל זה ככה וכל זה ועדיין אני יודע שלא אוכל לעמוד בפרידה איתו, לא אוכל להיות במסיבה ולראות אותו מנשק אחר ולדעת שהפעם, הפעם רועי ינשק מישהו, חתיך ככל שיהיה, אבל איתי הוא ירדם בלילה, בין הזרועות שלי, בשקע שמוכן לו, כאילו הונדס עבורו במיוחד, בין הצוואר לחזה שלי.
אז אני עוזב אותו. ועוזב את הארץ ואת החברים ומשאיר את הכל מאחור, מקווה שאם אחזור הכל יהיה כמו פעם, טהור וחדש ויפה בשבילי. בינתיים אני מתמודד לבד ובשקט עם סוד המחלה הזו שאף אחד לא יודע מהיכן הגיעה, כאילו המוח שלי לא מפסיק לשאול שוב ושוב למה כל זה טוב. למדתי המון: למדתי שהעצב חזק מהאושר, שהשלווה של ה-ביחד טובה יותר מהפראיות והחופש של הלבד ולמדתי מהי בגידה אמיתית, לא בגוף – אלא שבמחשבה כמוסה ואיך לא לספר למי שאתה כל כך אוהב כמה שאני שונא, את עצמי אני שונא, וכמה שזה חזק ממנו וממני וגם משנינו.
ואת כל זה אני מספר לך, יושב פה בחושך, מקליד עם ידיים דביקות ושומע את הרחשים וההתנשפויות שלכם מהחדר הסמוך, מספר לך את הכל כי אני עקבתי אחריך טל, אני מכיר אותך טוב.
אז הורדתי לך את החולצה וליקקתי אותך, את העור המושלם הזה שלך, כמעט ורוד מרוב שלהט באותו הרגע, אני זוכר שסירבתי שנסגור את האור, ואחרי זה התנשקנו שלושתנו ואחרי זה הורדנו את כל שאר הבגדים, ממהרים כמו לאיפשהו, ואחרי זה התיישבתי על ספת הקורדרווי של דודה טובה זכרונה לברכה, הדלקתי ג'ויינט ארוך ומסריח, התרווחתי עם הרגליים לצדדים וסימנתי לך. אתה עמדת מולי וליטפת לי את החזה לרגע ואז ירדת על הברכיים לפני ובלעת אותי לאט, במסירות, מביט בי מלמטה תוך כדי בלי להפסיק, גם כשרועי החל להתחכך בך מאחור, גם כשלא ריחם עליך והרים אותך, עדיין, נשארת מכופף, מעביר את הלשון ואז שואף אותי לתוכך, מביט בי כל הזמן, כשאני ממשיך לעשן ומחייך, מחייך ומלטף לך את העורף היפה שלך, הודף אותך למטה ואז חובט לך בגב, לא הפסקת להביט בי גם כשרועי כבר החל לצעוק ונחבט בך חזק ולאט כמו שהוא אוהב וכל זה לא מנע ממני לראות איך שכשהסתיים הכל, כמעט שעה אחרי, איך נשארנו שוכבים על הגב במיטה, שלשתינו, רטובים בחדר שהפך להיות מחניק, מתנשמים בקושי, רועי בינינו, ואתם מביטים אחד בשני במבט שלקח לי רגע לזהות.
וכך גם בפעם השניה, לא נתת לי לרגע לחשוד שזה אכן כך, נכנעת לי לגמרי, נתת לי לעשות לך כל מה שרציתי אבל כבר אז היית של רועי ואולי כבר אז באמת הוא נהיה שלך.
אני לא כועס, אולי להיפך, כמעט שמח על זה, אתה חלק מההחלטה שלי וטל, אני חושב שלא יכולתי למצוא מישהו טוב כמוך גם הייתי מחפש, אני רגוע כשאני יודע שאני משאיר את רועי שלי, רועו'ש הילד המתוק שלי, לא לבד, אני יודע שהוא יתפרק, ואני יודע שהוא יבכה ויסתגר ושהוא יהיה הכי לבד שבעולם, עצוב ונבגד, ואחר כך הוא יהיה שונא וכועס ואחר כך הוא יתקשר אליך.
תבוא אליו ותחבק אותו בשבילי, שניה לפני כל מה שתעשו תחבק אותו חזק ולאט כמו שאני אוהב, תלטף לו את העורף וזה כל מה שאני מבקש.
ואני אוהב אותך ואוהב את רועי ויודע שיהיה טוב לכולנו ושאולי עוד ניפגש ועוד נצחק על זה ושיהיה לנו רק שמח.
עכשיו אני שומע את נקישות המיטה ויודע שזה לא ייקח עוד הרבה זמן עד הסוף, אז אני מסיים פה ומצטרף אליכם בפעם האחרונה, עוד רגע ואנשק אותך ואת רועי ואהיה שם, מלטף את שניכם בזמן שתקרסו אחד לתוך השני ואני אלטף אתכם גם אחרי זה, אנסה לחבק את שניכם ביחד, כמו לערסל אתכם לתוכי, לזכור הכל, שיהיה לי למה להתגעגע.
ואני אוהב אתכם הרבה.
הנה אני בא.
28/03/07 | יום רביעי
לטל, אם זה באמת השם שלך, הגבר שמזיין את רועי, בן הזוג שלי, בחדר הסמוך.
פרשתי הפעם באמצע כדי לבוא לחדר העבודה שלי, הגוף שלי, ערום, עדיין לח ומדיף את הריח של שניכם, בשביל לשלוח לך את ההודעה הזו פה באתר הזה, איפה שהכל התחיל.
זו הפעם הרבעית שאתה בא אלינו, מייד, כמו תמיד, רבע שעה אחרי שגמרנו לדבר והדפיקה המוזרה שלך, כמו בפעם הראשונה, על הדלת.
רועי חזר הערב מהעבודה ואחרי שאכלנו ביחד וראינו טלויזיה אמר שלא בא לו ללכת לסרט ההוא שהחלטנו אמש ללכת אליו, הייתה שתיקה קצרה ושאלתי אם הוא רוצה שנביא מישהו, הוא חייך בבישנות שלו וכששאלתי אם להביא את טל הוא כבר ממש חייך.
וזה מזכיר את הפעם הראשונה שטעמתי אותך, נעמדתי מולך והורדתי ממך את החולצה, העברתי את הלשון מהכתף עד העורף, לאט, ואז סימנתי לרועי שיבוא והתנשקנו כולנו, נשיקה משולשת, פעם הלשון שלך בפה שלי ופעם הלשון שלי בפה של רועי.
אתה יודע את כל זה אבל אני חוזר על הפרטים בשביל שתראה לרגע דרך העיניים שלי משהו שאני רוצה לספר לך.
אתה מבין, אני עוזב עוד מעט, זה כבר ברור שבוע וחצי. הציעו לי עבודה בחו"ל, פרויקט גדול, המון זמן והמון אחריות ושום סיכוי שרועי ירצה לשמוע על זה אפילו אז הוא לא יודע לבינתיים. כשהוא לא בבית אני אורז דברים בשקט, אפילו לא שם מוזיקה, ומניח במקלט מאחורי הארגזים הישנים.
זו לא החלטה קלה, אני אוהב את רועי, זוהי הזוגיות הכי ארוכה והכי יפה שהייתה לי מעולם, מתישהו, בלי ששמתי לב, משהו בי השתנה, כאילו התבגרתי, כאילו גדלתי עם הזמן למישהו אחר ורועי, הילד המקסים הזה, נשאר הגבר שהכרתי אז, מקסים ומדהים ומשעמם. שלא תחשוב לרגע שמשהו בו רע, הוא כל מה שיכלתי לייחל לעצמי, הוא מוכשר ומצחיק והוא מכין לי בשישי את הפנקייק עם הכי הרבה אהבה שיש בעולם ואז אנחנו הולכים יד ביד לסנטר וסתם מסתובבים בין כולם, לגמרי לבדנו, כמו שאנחנו למדנו לאהוב, שלווה שקטה ומלאה בחום שהיה זר לי, נהיה חלק בלתי נפרד בחיים שלי ועכשיו מפריע לי בלי שאני אדע למה.
שוב, למקרה ולא הייתי ברור, זה לא הוא, זה לגמרי אני, אני הבעיה, זו הייתה שנה קשה. משהו הזדחל לתוכי ולקח לי חודשים להבין ש-לאין תחושה הזו יש שם, וזה כבש בי עוד ועוד שטחים, מירר כל חלק שנהניתי ממנו בעבר עד שהדיכאון, וזה שם נורא קטן למשהו כל כך גדול, משל לי לגמרי.
לפני חודש הבנתי שזהו, עכשיו זה הגיע עד לרועי, אני אוהב אותו עד השמיים, הוא החבר הכי טוב שלי בעולם, בלי קשר לזוגיות, אבל אני כבר לא נהנה איתו.
רגע, זה לא נכון, אני כן נהנה, אבל פחות. שום דבר לא מפריע לי איתו, שום דבר שהוא עושה לא מעצבן אותי, כמעט כלום כבר לא מרגש אותי לגביו. וזה נורא לחשוב שהעבודה שלי מרתקת אותי יותר מהבחור שהלב שלי בחר אבל זה ככה וכל זה ועדיין אני יודע שלא אוכל לעמוד בפרידה איתו, לא אוכל להיות במסיבה ולראות אותו מנשק אחר ולדעת שהפעם, הפעם רועי ינשק מישהו, חתיך ככל שיהיה, אבל איתי הוא ירדם בלילה, בין הזרועות שלי, בשקע שמוכן לו, כאילו הונדס עבורו במיוחד, בין הצוואר לחזה שלי.
אז אני עוזב אותו. ועוזב את הארץ ואת החברים ומשאיר את הכל מאחור, מקווה שאם אחזור הכל יהיה כמו פעם, טהור וחדש ויפה בשבילי. בינתיים אני מתמודד לבד ובשקט עם סוד המחלה הזו שאף אחד לא יודע מהיכן הגיעה, כאילו המוח שלי לא מפסיק לשאול שוב ושוב למה כל זה טוב. למדתי המון: למדתי שהעצב חזק מהאושר, שהשלווה של ה-ביחד טובה יותר מהפראיות והחופש של הלבד ולמדתי מהי בגידה אמיתית, לא בגוף – אלא שבמחשבה כמוסה ואיך לא לספר למי שאתה כל כך אוהב כמה שאני שונא, את עצמי אני שונא, וכמה שזה חזק ממנו וממני וגם משנינו.
ואת כל זה אני מספר לך, יושב פה בחושך, מקליד עם ידיים דביקות ושומע את הרחשים וההתנשפויות שלכם מהחדר הסמוך, מספר לך את הכל כי אני עקבתי אחריך טל, אני מכיר אותך טוב.
אז הורדתי לך את החולצה וליקקתי אותך, את העור המושלם הזה שלך, כמעט ורוד מרוב שלהט באותו הרגע, אני זוכר שסירבתי שנסגור את האור, ואחרי זה התנשקנו שלושתנו ואחרי זה הורדנו את כל שאר הבגדים, ממהרים כמו לאיפשהו, ואחרי זה התיישבתי על ספת הקורדרווי של דודה טובה זכרונה לברכה, הדלקתי ג'ויינט ארוך ומסריח, התרווחתי עם הרגליים לצדדים וסימנתי לך. אתה עמדת מולי וליטפת לי את החזה לרגע ואז ירדת על הברכיים לפני ובלעת אותי לאט, במסירות, מביט בי מלמטה תוך כדי בלי להפסיק, גם כשרועי החל להתחכך בך מאחור, גם כשלא ריחם עליך והרים אותך, עדיין, נשארת מכופף, מעביר את הלשון ואז שואף אותי לתוכך, מביט בי כל הזמן, כשאני ממשיך לעשן ומחייך, מחייך ומלטף לך את העורף היפה שלך, הודף אותך למטה ואז חובט לך בגב, לא הפסקת להביט בי גם כשרועי כבר החל לצעוק ונחבט בך חזק ולאט כמו שהוא אוהב וכל זה לא מנע ממני לראות איך שכשהסתיים הכל, כמעט שעה אחרי, איך נשארנו שוכבים על הגב במיטה, שלשתינו, רטובים בחדר שהפך להיות מחניק, מתנשמים בקושי, רועי בינינו, ואתם מביטים אחד בשני במבט שלקח לי רגע לזהות.
וכך גם בפעם השניה, לא נתת לי לרגע לחשוד שזה אכן כך, נכנעת לי לגמרי, נתת לי לעשות לך כל מה שרציתי אבל כבר אז היית של רועי ואולי כבר אז באמת הוא נהיה שלך.
אני לא כועס, אולי להיפך, כמעט שמח על זה, אתה חלק מההחלטה שלי וטל, אני חושב שלא יכולתי למצוא מישהו טוב כמוך גם הייתי מחפש, אני רגוע כשאני יודע שאני משאיר את רועי שלי, רועו'ש הילד המתוק שלי, לא לבד, אני יודע שהוא יתפרק, ואני יודע שהוא יבכה ויסתגר ושהוא יהיה הכי לבד שבעולם, עצוב ונבגד, ואחר כך הוא יהיה שונא וכועס ואחר כך הוא יתקשר אליך.
תבוא אליו ותחבק אותו בשבילי, שניה לפני כל מה שתעשו תחבק אותו חזק ולאט כמו שאני אוהב, תלטף לו את העורף וזה כל מה שאני מבקש.
ואני אוהב אותך ואוהב את רועי ויודע שיהיה טוב לכולנו ושאולי עוד ניפגש ועוד נצחק על זה ושיהיה לנו רק שמח.
עכשיו אני שומע את נקישות המיטה ויודע שזה לא ייקח עוד הרבה זמן עד הסוף, אז אני מסיים פה ומצטרף אליכם בפעם האחרונה, עוד רגע ואנשק אותך ואת רועי ואהיה שם, מלטף את שניכם בזמן שתקרסו אחד לתוך השני ואני אלטף אתכם גם אחרי זה, אנסה לחבק את שניכם ביחד, כמו לערסל אתכם לתוכי, לזכור הכל, שיהיה לי למה להתגעגע.
ואני אוהב אתכם הרבה.
הנה אני בא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה