פלשבק

איך להרוס ידידות בחמישה צעדים פשוטים

26/05/07 | שבת




1. הבחור שיושב מהודר כולו עם החברה המכוערת שלו שעונדת איזה משהו של אייטץ' שטרן שאני זוכר מאיזה פרסומת צורח למלצרית "חשבוןןן!" ואני מנסה להתאפק אבל לא מצליח וישר בורח לי "שששש!" כזה שמזכה אותי במבטים של "מי אתה בכלל עם הגופיה והלאפטופ המגעיל הזה של דל?! לי יש לנובו בבית, אני מלך העולם!". מאוחר יותר אני אציין לפני שירה, ככה קוראים למלצרית, ביררתי, שהוא סתם אדיוט ושהיא לא תשים לב.

"שטויות", היא תגיד לי בחיוך מבויש, "אני כבר רגילה". ואני ארגיש כל כך רע בשבילה ובשבילו וגם בשבילי שזה בסדר להעלב ממישהו סתם כי בא לו לרדת עליך. רק לפני כמה ימים אני צרחתי מלא גרוני על איזה לקוחה שבאה והרימה את הקול (וכמעט גם את היד!) על המוכרת בחנות שלידי:

"למה, מה את חושבת לעצמך? שהיא בעלת המקום? את חושבת שהחיים שלה דבש שהיא פה מוכרת בחנות נעליים? את חושבת שהחיים שלי דבש שאני מוכר בחנות תחתונים? אני חושב שהחיים שלך לא דבש בכלל אם את באה וצורחת כמו פרה שחוטה אם ה-נעליי סטילטו שלך לא הגיעו בזמן.אנשים כמוך מגעילים אותי. עכשיו תפסיקי להזיל לי דמעות כמו איזה מפגרת וכנסי פנימה ותתנצלי לפניה!".

היא לא התנצלה, כמובן. ואני קראתי לגיא, חבר שלי מהמוקד של הסנטר, שיביא לפה מייד איזה מאבטחון שיעיף אותה לכל הרוחות.

מה שמזכיר לי למה לא רציתי לצאת בסופו של דבר עם מישהו. לא דויד עמד לנגד עיני, לא שום דבר אחר. רק זה שהוא ביקש מיץ תפוזים פעם, באיזה ערב אירוויזיון רועש קלות באויטה ומכיוון שהלה לא שעה לו הוא חש שזה נכון לצעוק עליו "תפוזים!" בלי שום טאקט רציונלי.

קטנוני, נכון, אבל למדתי כבר מהמקרה של ירון: מי שירדה בנותן שירות שרק מנסה לעשות את עבודתו על הצד הטוב ביותר, שרק רוצה שיעזבו אותו בשקט ויתנו לו להתפרנס בדוחק ככה שיוכל כבר לסיים וללכת לבית, לא ירחק היום והוא ירדה בך.

2. אני נוסע ברכב של ירון לטויסטד, בדרך אנחנו שומעים רדיו ואנחנו צוחקים, אפילו הסרטתי את זה בפלא-מיקי שלי. ממש לפני הכניסה אני שואל אותו: "אתה לא תשפיל אותי שוב, נכון? תבטיח שלא אתחרט על זה שאני יוצא איתך!" והוא מבטיח. ושעתיים אחרי זה הוא יזיל ריר מול דויד, יתעלם מהבקשה שלי להשאר עוד קצת בשביל שנמצא אותו כי הוא נעלם ואולי (מסתבר) הוא עושה שטויות, ואז בדרך לבית, כשאני נוטש את דויד למענו, הוא ישאל אם אני באמת יכעס אם הוא ודויד יזדיינו, שוב.

אני משכנע אותו לסיים את הערב יפה ואנחנו יושבים בסגפרדו ואני מזמין סלט ענק ומספר לו שאני נורא נרגש מזה שאולי נטשתי את יוסי, משה ואלון אבל מצליח לי לא רע בהתבטאויות ביקורתיות מסוג אחר על הכתוב ואני כרגע הבלוגריסט הכי פורה באטרף.





"אני לא קראתי את הבלוג שלך אף פעם" הוא יגיד ואני ישר אשלוף בגאווה את מיקי ואכריז שבפיצקון הקטן הזה יש דפדפון חמוד וזריז ושאם הוא רוצה הוא יכול בינתיים לעיין בביצה הטובענית שכתבתי.

רצה הגורל והוא ישר זיהה את התמונה שלו איתי בפוסט "למה פריגת צריכה להמציא על שמי משקה" והוא מתחיל לקרוא את כל מה שציפיתי שיקרא כשיהיה לבד. הוא קורא בשקט ולאט ואני מנסה לצחוק איתו ולהסביר לו שהפוסט הזה הוא כמו היסטוריית המסמכים האחרונים של ווינדוס, הוא מייצג, נכון, אבל אולי אחוז ממה שהזיכרון שלי מכיל. הוא מסיים ואני שואל אותו אם יש לו תגובה על מה שאני כתבתי.

"אני חושב שאתה אדיוט", הוא אומר ומגלגל עיניים למעלה כרגיל, תודה לאלוהים שלא פלה משערות הזקנקן שלו, או לפחות ממה שנשאר לו. "ואני מנסה לחנך אותך שתראה שאתה טועה", הוא מסביר לי יפה.

"אתה יודע, זה מוקלט" אני מבהיר לו.

-"מה, כאילו הפלאפון מקליט?"
"לא. אני, הראש שלי. אתה לא חייב להגיב על הבלוג אם אתה לא רוצה אבל תגיב לי. תסביר לי את נקודת ההשקפה שלך בנושא. אתה לא חייב לצאת בסדר אם לא התכוונת לדרוך עלי, אבל דרכת עלי ואני אפילו לא מצפה ממך שתבקש סליחה, רק הכרה בזה..."

- שתיקה-

ואני כמעט לא מופתע. למחרת ירון לא יתקשר בכלל ואני אבין לבד שכבר לא ניסע לטיול אופניים בזיקים ושלא אבקר את אחי שנמצא כרגע בטירונות למרות שירון הסכים בדרך לטוויסטד ואמר "נעשה את זה חמוד, אל תדאג". בוודאי יאשים אותי שאני סתם בדאי ואדיוט.

אמן והייתי כזה. אבל בראש שלי יש מליון טרהבייט של זיכרון שממאן להתמלא ורק מאחסן עוד ועוד ועוד האשמות כנגד כולם ובייחוד כלפי.

באמצע יום ראשון הוא יתקשר ויגיד שהיה לו אחלה דייט עם מישהו אמש אבל ההוא בהיר מידיי לטעמו ומתוסבך.

"אני עם לקוחות. ירון, מה אתה רוצה?!"

-"חשבתי שאולי אתה תרצה אותו", ואני לרגע חושב שמשהו טוב אולי כן יצא מירון אבל מייד הוא מתקן את הרושם:

-"בשביל שהוא לא יבהל ממך אני מזמין אותו איתי לאויטה וככה אתה, אה, כן, ואפי, תוכלו להתחרות עליו, סבבה?"

"אתה צוחק, נכון? אתה מפגיש שני אקסים שלך עם הדייט הכושל האחרון שלך ומצפה להתגוששות שתוכל לחזות בה להנאתך? יפה. התעלית על עצמך שוב. מה אני אגיד. ברינג איט און. אני מת על אפי אבל בשביל הספורט..."

-"יופי חמוד. אז בחמישי, קבענו, כן?"

ואני חוזר ללקוח שקורא לי מחדר ההלבשה ושואל אותי, עם מבט של שה מיוחם, האם התחתון יושב לו טוב על החבילה והאם זה לא מועך לו את התחת.

נכון לרגע כתיבת שורות אלו, מוצ"ש ה-26 לחודש, ירון החליט לשכוח לספר לי שהאירוע בוטל. חרא. התגלחתי לשווא.

3. מבולבל משהו אבל נראה לי שתבינו את הכוונה:

- "זה מכתב או כתבה?" שואל אותי מישהו עם כלב שחולף ונעצר ליד השולחן שלי בצמוד לחלון הראווה של מוטי חסון. "מכתב" אני עונה ואני בעצם לא יודע. מה אני כותב פה לכל הרוחות? לשם מה? אפילו ארול אמר לי שהמשחק החדש שלי בתיעוד כל רגע מהחיים שלי הופך ונהיה סזיפי ומיותר משהו.

- וגם: "קצת כואב שנפרדנו, אתה לא יודע, הוא בן אדם נפלא. וגם הגוף שלו, אתה לא מבין בכלל, יש לו גוף מדהים, באמת, אני אומר לך..." שתום אמר לי אז. נפרדת מהאהבה שלך! וזה מה שמעניין אותך? זה שהיה לו גוף הורס? אתה לא מספר לי כמה קשה להרדם פתאום בלי להריח אותו לידך? איך זה לא להתקשר אליו יום שלם? איך זה לשמוע ממישהו שהוא יוצא עם איזה אחד שווה רצח? לא. מה שמעניין אותך זה שהיה לו גוף הורס. בחיי, תום, אתה כרגע הפייבוריט הכי מועדף עלי. צא מהריבאונד, אני כאן.

- וגם: "למה אתה מסתובב עם כל היצורים האלה לכל הרוחות? סתם להקליט את כולם בשביל שיהיה לך מה לכתוב? אתה סתם צוחק עליהם? באמת אתה כזה זונת רייטנג? הבדיחה ממזמן עליך!". אולי, חמוד, אבל רק לשם הבהרה: אני לא מסתובב עם אנשים שחושבים שיש נחותים מהם ואם אני לא מסתובב איתך אז אתה נחות ממני. מסובך? לך תחשוב על זה כשתביא בפעם הבאה מול המראה. בינתיים תן לי להסתובב עם אלא שאני א-ו-ה-ב ונהנה בחברתם ותניח לי לנפשי. מי אתה בכלל חושב שאתה אם אתה מבקר אנשים שאני מחשיב כחברים שלי? אתה חושב שאני אעריך אותך אם תתנשא? תבדוק קודם אם אתה לא בשחורה שלי.

ואחרון: בלי ציטוט.

אנשים שאני שש לראות אותם, נגיד כל מיני זיוני עבר או חברים מהצבא וכאלה שאתה נופל עליהם באמצע סעודה שלישית באויטה: מה לכל השדים והרוחות גורם לכם להיות מזועזעים כאני ניגש ומחייך אליכם או, חלילה, מחבק אתכם בחום? למה תמיד אני מקבל את עיני העגל שלכם אם אתם תמיד זוכרים אותי ושואלים: "אה, משה, מה איתך?". כאילו מה הקטע? אם הייתי אתכם אני אמור לשכוח את זה? אז אני נחמד, אולי אובר, אבל מאיפה הקור הזה שאתם מצליחים לגייס בשביל שלא יחשדו לרגע שאני טחנתי לכם את האמ-אמא שלכם? ממילא למחרת תפנו אלי באטרף ותגידו שאתם מצטערים על אמש למה עבר אליכם יום רע ושבכלל נראיתי סוף והאם אני פנוי הערב.

4. להתבאס מירון זה משהו שאני דיי רגיל. אי אפשר להתחסן מהכאב שמישהו שאתה אוהב גורם לך אבל לומדים לחיות עם זה. עם זאת אני לא מבין לפעמים את שאר הסובבים לי. זה לא שיש לי ציפיות אבל קצת רגישות לא הייתה מזיקה לי. כלומר, וואלה, אני מנסה לחשוב מי מיקירי חיבק אותי לאחרונה ואמר לי שעוד יהיה טוב או שנתן לי מחמאה במקום ביקורת או שסתם, יפתיע אותי באיזשהו משהו נחמד. (ארול. הדברים לא נוגעים לך. הצעת הנישואים עדיין תקפה :)

נראה כאילו אני מן דבק שמחבר את כולם אבל בהיותי גשר אני סתם מישהו שדורכים עליו בדרך לשלב הבא. וזה לא שאני מבקש אגרה או משהו מלבד הכרה. אני בן אדם נחמד. היה נעים לשמוע את זה ממישהו מידי פעם.

למה אני אמור לשבת עם דויד וירון והחברים, להתעלם מכל מה שאני יודע שקורה מתחת לפני השטח ולחייך כמו אדיוט שעה שכולם טוחנים נושאים הרי גורל כמו סקס, סקס ואיך זה עם תיירים בסקס.

דוגמית קלה: אורן שישב איתנו זויין ע"י דויד שגם זיין את הבן זוג שלו מבלי שאורן ידע (לא שיש סיכוי שהוא יקרא את זה פה כי ממילא שכמותו לא טורחים להקליק על הטאב "בלוגים"). אותו הדויד, אקס שלי, שכב עם ירון, עוד אקס שלי, כשהאחרון שוכב באופן דיי קבוע עם אפי, אקס שלו, ששכב עם אייל ששכב עם יאיר ששוכב עם גדי ששכב עם דן ששכב איתי. וזה אחוז, באמת אחוזון מהמעט שאני מצייר לעצמי בראש. תזרקו פנימה שמות נוספים כמו יאיא, סער, ארול, ניר, זאב, יגאל וכאלה ויצא לכם מצגת נהדרת בפאוורפוינט שבה תוכלו להרשים חברים. לא, זה לא מפת העולם, זה מיפוי מה שקרה בקליקייה שלי בשלושת החודשים האחרונים בלבד.

הכי כואב לי בעולם: מה כל כך קשה לדויד לתפוס את ירון בפליטת הפה הבאה שלו (לא כולל הזלות הריר) ולהגיד לו, בנוכחותי: "צ'מע, אם אני קלטתי את הרמז העבה משהו שזרקת לכיוון שלי אז אני דיי בטוח שגם משה, שיושב לידנו עם כל החברים, קלט אותו וזה בטח לא עושה לו טוב. אני מודה, אתה מושך אותי והכל אבל בשם האהבה שלי למשה כבן אדם אני חושב שזה יהיה רק נאות אם נכבד אותו בכך שלא נמשיך את הריטואל הזה להבא. בא נסכם שנזדיין או שלא רק שלא נתחרמן מילולית מול משה ככה, זה לא הוגן, הוא לא עשה לנו שום דבר רע שבגינו אני מוצא לנכון לעולל לו את זה".

נכון. זה לא יקרה. אני יודע. אף אחד חוץ ממני לא חושב שאהבה שווה יותר מכבוד. כולם מעדיפים לצאת גברים ולסתום, להרגיש נחשקים גם אם זה על חשבון מישהו אחר.

מצד שני אני עדיין מחזיק, בלפחות ארבעה שרתים שונים ברשת, את פרטי חשבונות הבנק של כל משפחות שני המדוברים ו-ונדטה 5 הולכת להיות פיצוץ אטומי קטן וחמוד.

מת עליכם, אתם יודעים את זה. שניכם מחזיקים את המפתח לדירה שלי ולשניכם יש גישה למחשב שלי, את המספר של ההורים שלי ואתם יודעים עלי הכל.

אל תתנו לזה לשטות בכם. באיזשהו שלב אני אבין שזה לא הכי בריא לי לראות את כל הציפורים הוורודות של דיסני שמתעופפות בין שניכם ושאני לא חייב לעמוד מנגד ולשמוע משניכם כמה שאני גוזמאי ואדיוט.

5. אחרון חביב. פליקס.

יקירי. אולי שחכת, כי אתה מליונר עכשיו, אבל חצי שנה חיית בתל אביב בדירה שלי. אכלת את האוכל שלי, חלקת איתי את המזרון שלי ולא שילמת חשבון אחד. אז נכון, אני נורא מתרגש מזה שהולך לך בעבודה ושיש לך חברים חדשים. ראית, אני לא רודף אחריך.

אבל היחס הלא פחות ממחפיר שאני, דויד ועדי מקבלים ממך בזמן האחרון מתחיל קצת לשרוף לי בכוס.

מה קרה? השתן עלה לך לראש? שחכת מי החברים שלך? כמה פעמים קבעת איתנו באויטה או בלימה ואז פשוט לא הופעת וסיננת מאיתנו טלפונים מפה עד הודעה חדשה?! הנה, רק ביום שני זה חזר על עצמו, סחבתי את עצמי בכח אחרי כפולה בעבודה כי אתה רצית וקבענו ואז פשוט נעלמת.

באחת וחצי לפנות בוקר אתה מתקשר ואומר "בוא לקומפורט, מגניב פה עם החברים שלי!". מגניב אחותך. אל תעשה טובה ולא צריך אותך בכלל.

כשתיזכר בנו אולי יהיה טיפל'ה מאוחר מידיי. חבל חמוד. כולנו נופלים. עדיף שיהיה שם מישהו לאסוף את השברים.


אני, יותר מכולם, יודע כמה הבדידות תנצח גם את החזק ביותר.


ואני יותר חזק מכולכם.