לסיכום: צוואה. ראשון בתור: ירון

סגירת חשבונות [חשיפה מוגזמת] ומה אני מוריש לכם (שיוו, לקח לי זמן...)

06/10/06 | יום שישי



מכיוון ששאלו אותי פה ושם אנשים אז הנה הבהרה:

אני לא בסדר, אני לא בסדר, אני לא בסדר!!!

ולכל אלה שחשבו שזה שהמצאתי שוב משה חדש ושאני משדר עסקים כרגיל זה אומר שוויתרתי על פלאן בי שלי אז הנה, זהו, עכשיו רק צריך להחליט מחדש איך. אני כבר לא אמות בלונדון ופה לא בא לי לקמול. בא לי משהו בגדול. אני קודם קונה את הלב שלכם ורק אח"כ אני אשבור אותו, בסדר? הנה אלו שלא יצאו לי מהלב לרגע. נתחיל כרונולוגית מהסוף להתחלה? יאללה, פרק לכל אחד. בום.


ירון

זו הייתה השנה שלך, בלי ספק.

זכור את המנועים שלך, אחרת רק תחפש ותחפש את מה שיצליח לתת לרגעים הרבים של האושר ביום יום שלך קצת יותר זמן להשאר.

תזכור שיש זכרונות שיוצרים רק בביחד ושהם נשארים נחמה ענקית לאחרי.

תבין שלא תמיד אתה מבין הכל ויש רגשות של אחרים שלפעמים הם עמוקים משלך, אל תמעיט בערכם, זה לא מחמיא לך כמו שאתה חושב לזלזל ברגשות של אחרים, זה לא קשוח ולא גברי להיות מפונק ועצלן, גלה חמלה גם אם אתה חושב שאתה צודק, לא מתוך רחמים אלא מתוך כבוד.

אל תסלוד מכל מה שפחות ממך. שתאהב את עצמך כמו שאלה שסביבך אוהבים אותך ולא בהדוניזם הרגיל שלך. תהיה גאה באופי שלך ולא בתארים שאתה מעניק לעצמך בכזו נדיבות. רק לאחרונה הבנתי כמה שאתה בעצם קטן לידי בכמה וכמה דברים טריוויאלים, לכאורה, שהם בעצם מה שחשוב בחיים. שום מאמר אקדמאי שתחצוב מעומק הראש שלך לא ישתווה לעולם לפרק אחד בבלוג שלי שאני קורע מהאמצע של הלב שלי. שום ספר פילוסופיה לא יתקרב לשיר אחד של פוליקר, איזה ערך מוסף יש בידע? מה נותן לך הנסיון אם הוא לא מרחיב לך את קשר הרגשות, אם הוא לא גורם לך להתפתח ולהבין יותר את העולם ולא רק את איך הוא פועל.

שתתמיד בלהיות מי שאתה למרות הכל, תקשיב: הגוף שלך מושלם. אל תעשה לו דבר שתצטער עליו אחרי זה. זה לא זה השינוי שאתה מייחל לו. שום מאסת שריר לא תגיד עליך משהו באמת. יש לך את העניים הכי יפות בעולם, ככה, כמו שהן, אתה לא צריך לעשות כלום, רק להיות. ואתה לא זוכר איך עושים את זה, אתה עדיין מחפש ולא מבין שיש לך את זה ממזמן.

שתתגעגע, שתפגע, שישבר לך הלב לפחות פעם אחת. שיעזבו אותך, שתכאב מאוד, שתבכה ממשהו, שתצעק לא כי זה מפריע לך אלא כי אתה לא יכול אחרת, שלא תשתוק אם אתה לא יודע להגיד משהו, שתהיה גם אם קשה באותו הרגע להיות שם.

תלמד להתמסר, להסתפק במשהו אחד גם אם יש אחרים טובים יותר אולי ותדע, תמיד יש טוב יותר, גם טובים ממך. שתחיה את הרגע ולא את מה שהוא יכול להיות בעתיד.

כמה אתה חושב שאתה יודע עלי באמת? כמה אני יודע עליך? תלמד את הפער הזה, עבוד עליו. זה הפער שאיתו אתה מוגדר בסביבה, לא חשוב כמה אתה חושב שהסביבה מכירה אותך, חשוב כמה אתה מכיר את הסובבים אותך. תהיה זה שאפשר לדבר איתו על הכל, זה שבאים אליו בשביל לקבל חיזוק, לא ביקורת, לאף אחד לא באמת אכפת מהאמת, לא רוצים לדעת מה אתה באמת חושב שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו רוצים לדעת שאתה שם לעזור לנו רוחנית, לא פיזית, להאמין בנו ולא לתת עצות, לתת פתרון שבמילים ובחיבוק ולא הוראות לאיך אתה חושב שזה כן יצליח. לא כולם רוצים להיות כמוך. שתלמד שהאושר בא לכולם ממקומות שונים לגמרי, שזה משתנה עם הגיל, שזה משתנה בתוך האנשים, ההרגשה עצמה אפילו, האושר מאוד גמיש. תתאמץ לזכור את מה שלחשת לי במיטה לפנות בוקר. זה הירון שרציתי להכיר, שהיה לפני שפגשתי אותו בכלל, לפני שנים, ורק רסיסים ממנו נצנצו אלי כשלא היית בשליטה השלווה שלך. צא משיווי המשקל. לדחוף את הגבול זה לא לעשות עוד שריר, להגיע לאיפשהו רחוק או להרוויח עוד משהו. גלה שהגבולות שלנו מאוד מטושטשים ושאתה הכי מאושר כשאתה לא לבד. כמה זה מפתיע אותך? כמה נחמות של רגע יוכלו לפתור לך את זה? כמה זוגיות יציבה שתתפשר עליה מתוך צורך תצליח למנוע ממך להרקב, אל תעשה את זה מתוך צורך או שעמום, אל תזרום, תתאמץ, תרצה את האחר.

ושתדע שאני אוהב אותך תמיד. שונא את מה שעשית לי, לא יכול לשכוח לך את הקור הנורא שאתה כופה עלי אבל לא מפסיק להתגעגע אלינו. יש דברים שלעולם לא אסלח לך עליהם, אתה מסרב להתנצל עליהם (אתה מסרב להתנצל בכלל. זה אות של חולשה מלא בבזיון. איך אתה מרשה לעצמך? מי אתה חושב שאתה? אתה אף פעם לא טועה? אתה כל כך טוב יותר מאחרים? אתה כל כך טוב יותר ממני, כל כך?). אם חברים כל כך חשובים לך איך זה שלפעמים העדפת את פי הטבעת שלך (יותר מפעמיים) על פני הקשר שלך איתי כחבר? אם זה בסך הכל סקס וזה לא עניין גדול (כמו חברות) אז איך דבר כל כך פעוט שכזה זוכה בעדיפות על פני הרגשות שלי? למה אני חייב להרגיש כל כך קטן לידך אם אני מסוגל להרגיש יותר ממך?! לא מאשים אותך בכלום אבל מגיע לי בכל זאת שתבוא ותבקש סליחה, שתגיד שגם אם לא התכוונת (והתכוונת חמוד, אוי כמה שהתכוונת) אתה יודע שפגעת בי ושאתה לא מרגיש צורך להתנצל (מאיפה הבאת את המשפט המפגר הזה? מה? אתה בגן?) אלא אתה באמת ובתמים (איזה תמים ואיזה נעליים) חושב שמגיעה לי התנצלות על לפחות שליש מכל מה שגרמת. אני רוצה שתצטער על אמת. ואני לא יודע אם אוכל להאמין לך בכלל.

מה כבר תוכל לכתוב בחזרה שיפיס את דעתי. לא תתן לי כלום. ושוב ושוב ושוב: זה לא אמור להחמיא לך שאני לא מצליח בכלל להתגבר עליך. באותו יום שהלכת שינת את הפרופיל ל"רווק". למה זה היה כל כך דחוף לך? זה תחרות? כי לראשונה אחרי שנה וחודשיים אני חושב שאני מתחיל להבין את החוקים ובא לי לכופף אותם קצת לטובתי. לא צריך להיות חזק או יפה או חכם או עשיר. פשוט להתנהג כאילו אני כזה והופל'ה! אני כזה בעניכם, איזה יופי, ככה פשוט, איך לא תפסתי שהפוזה שתמיד הבטתי עליה בזלזול, עטויה על שכמם של כל היפיופים בעיר עם הפנים של רפי השכר, הפוזה הזו היא הכל. אני מה שאחרים חושבים שאני ותנסה אתה, ירון, להכחיש את זה. שבוע, שבוע לבד בלי אף אחד אני רוצה לראות שתסתדר, יום בעבודה שלי, רגע מהחיים שלי אם תשרוד. אמורה להיות לך אחריות על אלה שאתה היית בקשר איתם ואני בכללם. למה אתה פוטר את עצמך בחנינה כזו מושלמת. אז אני אומר לך: אתה טועה טועה טועה. שנים לא רבות מעכשיו תהיה זקן בכל מובן קהילתי קיים ואם לא תקבל את העצות שלי פה, שנכתבות לך בדם שלי, כאילו זה הנסיון האחרון של הנפש שלי לנצח במערה אחת בכל המלחמות שהפסדתי לך, אם לא תקקבל אותם תהיה איש מריר ובודד ואני, להזכירך, אוטוטו לא פה.

אתה עוקד, אני הנעקד ומה הוא המזבח? הלב שלי? התחושה החמוצה הזו? הריחוק שאתה כל כך טוב בלייצר? אלו המאכלת שלי, אז על קידוש מה בדיוק אני איבדתי את הרצון להמשיך? תמשיך להגיד שזה לא קשור אליך? היית שם. ואין שום בהמה שתציל אותי, רק אותך. אתה תמצא אותה כמו תמיד, מסתובבת ברשת, מסתבכת בקוצים שבגן ותתן לה להוציא בך הכל עד שתרגע. מוות אישי של הרגש. אושר רגעי ולא מכוון לשום דבר פרט לגוף.

אל תעיז לשכוח אותי, אתה היית ותשאר האחרון.