הסתה

פוסט שנכתב ע"י מחבל אמיתי, כמה כאלה קראתם כבר? כמה מהפוסט הזה תצליחו לקרוא באמת? - או - [דונט] סטאפ דה מיוזיק
07/03/08 | יום שישי



זה אולי מהכדורים, אולי פַיְינֵלִי הם התחילו טוּ קִיק אִין אבל בזמן האחרון אני קולט יותר ויותר שכולכם פשוט מטומטמים שלא ברא השטן.

איך אני אסביר לכם את זה? מממממ.... בוא ננסה משהו לא במילים גבוהות, ללא עומק שידרוש מכם לחשוב וגם משהו קצר, שלא תצטרכו לבזבז עלי זמן יקר שהייתם יכולים להשמיד חלילה על התנדבות באונקולוגית ג', הנה:



אני שונא את כולכם.



באמת.

ואני לא יודע מתי נתתי לכם להרגיש שזה שאני בסדר אתכם כאילו זה גורע מהשנאה המטורפת הזו שיש לי כלפי כל אחת מהגחמות הצפויות לעייפה שלכם, אבל זה לא גורע בשיט. אני מסתובב בניכם לא כי אתם שיא הטוב שמצאתי בעולם, אלא פשוט כי זה הבית שלי. אני מרגיש כאילו אתם עכברושים שעצם נוכחותם עימי הוא משהו שנכפה עלי ואין לי משהו (חוקי) לעשות בנושא.

ועכברושים זה מטאפורה נאה. הרי כולנו עסוקים כל הזמן בלכרסם את האגו של השני, להכנס למחילה של זה או לטייל בלילה כאילו זה מה שיביא מזור לאלפי הכמיהות שלנו. פחדנים, זה מה שאתם, פחדנים מוגי לב ומגעילים, מחלאה דוחה של נשורת אנוש מיותרת שהטבע יעד לעקרות מרצון. אנחנו לא הולכים להביא ילדים פשוט כי אין אף אישה עם מוח שתסכים למסור את רחמה עבור מישהו שמבין באיפור ובגופיות ריב , אבל פתוח בגב, הרבה יותר ממנה.

ואני יכול לפרוט עכשיו את רשימת האנשים ולצדה את תחושת הכבס המדויקת שכל אחד מעניק לי עת אני מתבונן בו מתנהל בחנות שלי, מתישב לצידי בשולחן לידי או סתם, עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס

ומדבר בטלפון. אבל אני לא רואה שום טעם לשוח בפניכם את הסיבות שלי לעליבותכם.

ממילא תמיד תעדיפו לבלות 20 דקות מינימום בחנות תחתונים, זוגות זוגות, טיפשים ומפגרים בהתאמה מושלמת, בלה בלה בלה על זה ועל ההוא ומה שלומך חמוד, הכל בסדר? אתה נראה על הפנים וגם נשמע ככה, שוב פעם כותב במקום לחיות? נראה לך למישהיו יש ראש לקרוא כלך כך הרבה חרא? אתה באמת חושב שאם אתה כותב את זה אז זה משנה משהו? מה, אין לאנשים חיים? מטורלל לגמרי אתה שאתה לא מבין, אתה יודע מה אתה צריך, אתה רק תהיה במכון עשר דקות מכשירים כל יום והחיים שלך יהיו דבש, אין, כל הגברים בעיר ירצו אותך, וכמה זה ואתה יודע מה? עד מתי אתה פתוח, טוב, אז נחזור, אוקי? מה קורה? כבר יש חוטיני לגעש? מה אתה עושה בסוּפָש? ואתה יוצא הערב? מה אין לך כסף? זה כי אין לך ראש ותעזור לי, אני מחפש מתנה למישהו, למה אתה עושה להוא חשבון במקום לעזור לי? ואתה לא מבין איזה טוב היה בשמה, היה פיצוץ, המוזיקה לבד העלתה לי את החגיגת עוד לפני שהתחלתי לשתות, ואתה צריך עבודה אחרת, כמוני, הנה, אני מרוויח מלא ואני משפיע ואני מתלבש טוב ויש לי חברים ואני יוצא להצגות ואני מדהים, מה המצב איתך? אין על עופרה, וואי, איך הייתי מפוצץ, הומואיות אי אשפר לסמוך עליהם, אומרים לך משהו אחד אבל בראש משהו אחר לגמרי, לא עוזרים לאף אחד, אז מה חדש? תעשה לי הנחה, מה לא יכול? מה זה, מה אתה חושב שזה החנות של אמא'שך, נו, תעשה, אני יודע שאתה יכול, מה זה רק השני בחצי מחיר, אז מה אם כתוב, אבל אני מכיר אותך, לא ככה? נו, תתאמץ בשבילי! אתה לא אוהב אותי? בכל אופן, אתה שומע, אתמול איזה אחד מה זה תקע אותי, עד המרפק! ואני צועק לו "חדל! דיי! מספיק, עוד!" בכלל היה חתיך, אלוהים, איזה ריק פה בעיר הזאת הכל חרא של אנשים, אני אומר לך, לאף אחד לא אכפת מקשר ולמה בכלל, הנה מגיע עכשיו קיץ, אוף כמה מסיבות יהיו, ואני אפילו לא זוכר את זאתי משבוע שעבר, חחחח,איזה פאקינג שיט: המדיום גדול לי מידיי על הג'ונג' אבל הסמול לוחץ לי... איזה קובר זה! אז מה איתך? סתם עברתי רק להגיד שלום, אתה יודע, בקליל, אולי תבוא לאיזה קירבולאז', אה? נשתה משהו, נעשן משהו, קשירות וכאלה, ראש קינקי אתה, לא? שמעתי עליך שאתה שובב קטן שמעתי, אולי תתארגן בשבילי על משהו? מה אתה עושה פה כל היום? יושב לך מול אטרף וכותב מתוך מרמור, זה דרך זה? תשיג לי את זה בשמאל ואתה משמין, אתה יודע שחבל שאתה ככה?! ואל תעשה לי "הגופיה הזו צמודה מאוד וגם מדיום יהיה לך טוב", אני רוצה סמול! קאפיש?



פיגוע.

דבר נורא להגיד אבל מעולם אף אחד לא ייחל לפיגוע בדיזנגוף סנטר כמוני. אני לגמרי מדמיין את חלקי הגופות, כמו בסצנת הסיום של "ויהי סיפור" של יוסי וקסמן, ערבוביה של מסקרת נצנצים זולה עם קרעי חולצת לייקרה שחורה צמודה צווארון וי של האנס, בקבוקי קיי וואי מחורצים על המדרכה, דולפים נוזלים צמיגים יקרים, נקרשים על אצבעות כרותות והמון שרירים שזרוקים בין קפנטו לזארה, לא מחוברים לשום גוף ממשי, מעוטרים בדם ובצמידי קעקוע בדוגמת טרייבל שסובב את על קיבורת הבייספ, סביב סביב עד בואכה הטרייספ הידוע שעכשיו מבוקע, נאסף ללא רגש, פרט לרחמים ולבוז של אנשים טובים בבגדי חג עם וסטים זוהרים כמו של רוכבי אופניים, אוספים הכל, את כל מה שהם מוצאים לתוך שקים שחורים מניילון עבה ממש, כזה שאפשר לזיין איתו נשא בלי לדאוג, אוספים את כל השאריות שלכם, גלגל עין עם עדשה ירוקה, שפתיים שהסיליקון התגפר בהם והן מגולדות, עדיין מעלות עשן מצחין, אוספים פטמות מחוררות, אוספים את חישוק העגיל הלוהט שלצידן, אוספים את השאריות של האף שהניתוח סידר והפיצוץ פירק שוב, אוספים את הקמטים שלכם שהבוטוקס ניסה להעלים ואיזה מוחמד קטן, שלא מבין כלום בקרמים של אנטיאייג'ינג של גרלן, הצליח להחזיר במיקרו שניה, אוספים את שקי האשכים המגולחים שלכם, את צמידי העור, לנצח מהודקים לעור המקורי שלכם, מסריחים כמו עוף בגריל, את החגורה ממאמז שהפכה מחיקוי נחש בוהק למפוייח, אפילו הקרוקס, כתומות, עם כף רגל אחת עדיין בפנים, שמה, בפינה ממש ליד הכניסה לג'ימי, עדיין עולות באש.

ואז בתוך השק תהיו כולכם ביחד, יחד עם זקנים שבחיים לא הייתם מתקרבים אליהם, יחד עם אמהות ותינוקות על לא עוול בכפם שרק רצו לקנות טיטולים בסופרפארם, אבל אתם עמדתם בתור לפניהם עם הסלסלה האדומה המלאה לעייפה בכל דבר שאתם לא צריכים אבל צריכים בשביל להרגיש טוב, להרגיש יפים, להרגיש בטוחים, העיקר להרגיש, וכשהיא יצאה אחריכם, התינוק מתייפח, היא אמרה לעצמה כמה עצובים אתם נראים לה וכמה טוב שלה אין שום קירבה אל שכמותכם, והיא דווקא מתקדמת היא, אפילו יש אחד כזה במשרד שלה, אבל הריקנות הזו זה נורא, מה הם עושים שהם חוזרים מהעבודה בזמן שאני לוקחת את הקטן מהפעוטון? הם הולכים למכון! הלוואי עלי, מחלות, בחיים אני לא מתקרבת אליהם.

אבל היא לא בחיים עוד, וגם אתם לא, והנה, כולכם יחד, מעורב תל אביבי נחמד בתוך שק שחור. מי יקרא עליכם קדיש, למי אכפת.



תבינו. זה לא שאתם רדודים. זה פשוט שאין בכם שום צורך ממשי. אף אחד לא באמת תלוי בכם. אם תעלם מחר, מי יחפש אותך עד בכי? אמא? אני מאוד מקווה שאתם לא יתומים. כי מה לעשות שכולנו אפסים גדולים שמשאירים אחרינו ריק אחד גדול ומלא בהבעות בעלות גבה עליונה מסודרת ושיער חזה מדולל. אני מנסה בכל הכוח לחשוב על איזה משהו עליו לא אוכל לקטרג אתכם, אבל לא מצליח למצוא שום דבר אחד שהוא לא מיותר בתכלית. אתה מיותר.

אני לא מבין איך לא הבנת את זה לבד, באמת, אתה לא יוצר שום דבר שמשנה את העולם ואם היית מת מחר בתאונה, העולם היה ממשיך בדיוק, אבל בדיוק באותו הכיוון הכללי. אתה פה בתור צופה מהצד, אתה פה בשביל להנות ממה שהחיים יכולים להציע לך ואיזה פילוסופיית חיים נהדרת זו, לחיות בשביל לחיות, אחח, כמה טובים יכולים להיות החיים אם אתה רק מבין שאתה חי בשביל לחיות טוב, שאתה צריך ללמוד לקבל את כל הטוב הזה שמגיע לך, ומגיע לך כי אתה חי ואתה טיפוס אמיתי אתה, מיוחד וססגוני וסולידי אבל נעים ומטופח ומלומד ועובד פה ושם ואחלה דירה יש לך והלוואי על כולם החברים שלך. אפילו הבן זוג שלך כמעט אף פעם לא פוזל.



מעניין מה יקרה שתבין עוד כמה שנים, כי הצלחת משום מה להדחיק את זה שאתה כלום, שלכיוון הכללי הזה אתה הולך לגמרי לבד. ואלי תמצא מישהו כלומניק כמוך וביחד תמצא שהבדידות לא נוראה, אתה תשאב ממנו הוכחות שאתה חשוב למישהו והוא יעשה אותו דבר עד שתאכלו אחד את תשומת הלב של השני ותישארו קליפות ריקות ומנצנצות, עד לפעם הבאה בה תינמקו, בודדים ומיוסרים באלפי תקוות שמעולם לא חשבתם לחלום, כי למה? בואו נהיה פרקטיים: אני צעיר, ואני יפה, אז למה לא להנות. בואו נזדיין כולנו! לא, אני לא מתבייש בזה, אני אוהב סקס וסקס זה טוב לנפש ואם אני יש לי גוף שעבדתי הרבה עליו אז למה לא להרוויח על חשבונו איזה מציצה טובה בשירותים, רק בשביל להתפרק, בואו נסניף עם זה משהו, ממש שם, תוך כדי שמוצצים לי, בוא נביט בזה שלידי שמקבל מציצה מהגבר הענק הזה, הורס ברמות קשות, פאק הייתי מזיין אותו, בעצם, הייתי מזיין גם אותי, אוףףף, איזה ראש טוב, אני במקום ממש עמוק עכשיו, בחיי, אני יכול לכתוב עכשיו ספר שלם אם רק' יתנו לי אבל ההוא הזמין אותי לחברים שלו אחרי המסיבה ונראה לי יהיה פיצוץ, אני אחזור כולי מת לדירה במוצ"ש, אוכל איזה משהו ואקום מחוק לגמרי לעבודה ביום ראשון, כבר רגילים אלה שלא להתעסק איתי אז ולא לשאול מה עשיתי כי אני לא מתבייש אני, אני אספר ובדיוק כמה שרק אפשר.

להוא היה כזה ענק וההוא לא הפסיק לטחון לי במוח שהוא מת לדחוף לי בלי קונדום ואני כולי כזה מסטול אבל משהו ואנהי אומר לו שישים ואז הוא נכנס ואני בכלל לא זוכר אם היה לו או שלא אבל אני צעקתי כמו כלבה רעבה ומיוחמת, כן, יא בן זונא, תזיין אותי חזק ולאט, יא בן כלב, יא בן אלף זונות מסריחות מהכוס, תקרע אותי כבר, אני רוצה יותר כאב, אני רוצה להרגיש, בלי רגש, רק להרגיש את הגוף, הוא העיקר, הרגש מפריע, הרגש קשור לנפש, איפה אתה רואה פה נפש, אה? פה אתה רואה קוביות ושם אתה רואה איך גילחתי יפה על הסכין, ושם אתה הולך לעבוד ממש ממש קשה, אוקי, אז יאללה, תתחיל, אני צריך את זה, בשביל זה אני חי, אלוהים, אני שלך עכשיו, תעשה לי מה שאתה רוצה, אני אסכים להכל, אני אקרא לך איך שתבחר, אני רוצה שתירק לי על החזה, שתרביץ לי על התחת ושתצעק ושתקלל אותי, תגיד, אתה יודע ערבית? זה מדליק אותי, תעשה כאילו, תגיד "יא איבן שרמוטה!" תגיד, כן, אל תפסיק, אני הרוסיה שלך, אתה השמיים, אני כלבה, אתה שומע אותי? אני כלבה!!! ואתה כלב, אתה אלוהים, אתה כלום.



רגע, אולי בעצם אני כן רוצה להסתובב בשישי בצהרים בסנטר, לגמור אימון של שעה וחצי על הספיניג ואז לצאת להסתובב עם החברים, אולי נגיע לשנקין, אולי איזה בגד ים חדש, אמרו שיהיה סוף שבוע מדהים אז אולי נפתח את הים, נלך להילטון ויהיה כיף.

אולי אני באמת לא יודע מה טוב בשבילי ואין שומדבר שיעשה לי טוב יותר מאשר למצוץ ולקבל איזה חתיכת זין בתחת ממישהו שאני לא מכיר את שמו ולא ממש אזכור איך הוא נראה עד שפעם, עוד חודש כולה, אני אעמוד בתור באיי אם פי אם והוא בתור המקביל ואני אתסכל עליו והוא יסתכל עלי ואז בדיוק, איזה קטעים, בדיוק שנינו נגמור את החשבון ביחד ונצא כזה ביחד, מבין אותי? רומנטי יעני, וניתקל כזה והוא ישאל מאיפה הוא מכיר אותי ואני וואלה לא זוכר אבל אני לא תנגד לנסות ולעבוד על זה איתו, אולי מהתיכון או משהו, ואז נגיע אליו ואני קולט שאני מכיר את חדר המדרגות הזה בעצם.

אולי אני כן רוצה, ואני לא יודע, לקום בשבת בבוקר ולהתלבש יפה, ללכת לאפטר איפשהו ולא לזכור כבר כלום. אולי כל מה שחסר לי בשביל לעשות אותי מאושר זה איזה מסיבה אחת טובה, איזה כדור אחד יפה שאפשר לפתוח ולהסניף, איזה מישהו שיגשים לי פנטזיה, איזה מוזיקה מפוצצת שתעיף לי את התחת לתקרה ואותי לשמיים, אולי איזה משהו ממש חזק כזה, נגיד אולי מה שחסר לי באמת, ואני יודע את זה, זה פיצוץ מטורף, אלף מגה-טון, שיתערבל וישאב את כל הגז מבוסטון דלי, יעיף במהירות חלקיקים של מתחת מלובנת מהקולבים של טי אן טי וסליו הצמודות, לכל כיוון, אני רוצה חור, ענק. שתעבור דרכי איזה כוס אספרסו קטנה ומעוצבת, שתמשיך ותתרסק על ראש של מישהו מאחור, שתגרום לו, לראש, להתגלגל ישר ומהר לתוך הבטן הרכה של זאתי שתמיד מנקה את שירותי הגברים וצועקת ברוסית שמלוכלך.

אני רוצה אש שתאכל אותי חי, אותי ואת כל מי שיצא והוא לידי, אני רוצה עשן שיעבור לנו דרך האוזניים שנשרו מאיתנו, אוזניים שלא שמעו את הפיצוץ אבל נעקרו מתוכנו באותו הרגע ממש, אני רוצה להתעוור מהבוהק של השמש שתחדור מהתקרה שתתפורר ותתמוטט עלינו פנימה, אני רוצה ללכת מפה ולקחת את כולכם איתי, בואו נעוף יחד, טרילילי טרה לה לה טרילי, מקום אחר, גינהום, גן עדן, לא משנה, העיקר לא להיות פה יותר, אין לנו פה כלום, אני בעצמנו כלום בתוך כלום אחד גדול ויפיפה.



אחרי הפיצוץ הנורא יהיו חמש מאות איש פחות ב"חברים און ליין באתר" וכולם ידברו על זה שזה ממש מגעיל שאטרף משאירים את הכרטיסים שלהם ככה, כמו מצבות שמבקשות שישפריצו עליהם, ושאיזה מאמם זה שקברו אתמול, דווקא באתר נראה כמו כונף אבל בעיתון, בתמונה שהמשפחה מסרה, הוא נראה דווקא די בסדר, בכלל לא ידעתי שזה שם המשפחה שלו ושהוא בכלל מאשקלון, ראבק, איזה אח לירד יש לו, חשבתי ללכת להלוויה.

היחצ'נים שנשארו בחיים יכתבו בחדר כללי שהם לא יודעים אם יהיו מספיק אנשים לאפטר ושאולי הוא יבוטל ואז ילכו ויכתבו בחדר סטוצים "לעכשיו".



אז עכשיו. שיהיה. אני רוצה את זה כאן וחזק ומיידי ושיבוא עד אלי, סנטר לעכשיו, אני ממוקם טוב באמצע ולא אכפת לי איך רק שתבואו ושיגיעו כמה שיותר, תבואו, נתפרע, חזק ולאט, יהיה מספיק פיצוץ לכולם, אני מבטיח לארח את כולכם יפה יפה יפה, אני אביא עוגיות בלי סוכר משוק האוכל ואני אתלבש כמו שאתם אוהבים וכולנו נעביר פה את הזמן עד שמוחמד יבוא. הוא המשיח החדש שלי, אני מחכה לגאולה שלו, אני מליון בתולות מורעבות בשבילו והוא לא יודע, שיבוא כבר. שיבוא חזק.



אתם יודעים מה אני צריך, לא? אני רק יהיה במכון עשר דקות מכשירים כל יום והחיים שלי יהיו דבש, אין, כל הגברים בעיר ירצו אותי.



אני ואתם, אנחנו מגעילים אחד את השני.



אני לא רוצה כבר אף אחד.