27 ב 27 יש רק פעם בחיים.
27/03/08 | יום חמישי
1. לזכור שיש דברים שאני לא רואה, ולכן אני לא מעריך.
הם עדיין שם. כמו הבריאות שלי, הכשרון המפוקפק,
החברים שאני אוהב ושאוהבים אותי, הסיפורים שלי,
המשפחה שלי שדואגת מרחוק, האהבות שהיו לי,
התקוות שטרם ויתרתי עליהם והחלומות שתמיד אפשר להגשים.
2. להבין שאנחנו כל הזמן מביטים החוצה, ושזה לא תמיד נכון,
המראות שסביבנו יכולות לשקף אותנו, להסביר לנו מי אנחנו.
להפסיק להביט במסגרת של המראות, בגודל שלהם,
להביט אל מה שניבט מהם חזרה.
אם אני אוהב את מי שמשתקף בחבר שלי,
אז אני אוהב את עצמי.
3. הנכסים האמיתיים שלנו הם בלתי מחיקים.
לא משנה כמה אזדקק לכסף, תמיד אוכל לכתוב.
לא רלוונטי כמה הידיים שלי דקות, הן עדיין מחבקות חזק.
לא יעיל ולא ראוי כל הזמן לבחון את הדרך, להתעמק בכל אבן,
אפשר לחיות נכון יותר וממילא כל יום לומדים משהו חדש,
יודעים איך להתמודד עם דברים שלא יכולנו להם בעבר.
אפשר להיות קלילים יותר, לחייך גם לא בכאילו,
כל הכעסים האלה, האכזבות והחבלות מהעבר,
אין להם משקל ממשי. וגם:
אנחנו לא לבד אף פעם. אנחנו פשוט שוכחים איך לבקש עזרה.
ואם אני מקשיב למישהו אז זה עוזר לי בדיוק כמו שזה עוזר לו,
לא לחכות שיהיה טוב בשביל להרגע. אפשר להרגע עכשיו.
אלו לא סיסמאות, אלו מילים שמרצפות את דרך החיים.
4. יש לי המון, ואני רוצה עוד כל כך הרבה, עיניים גדולות.
זה בסדר. ככה זה אמור להיות.
איזה מן בן אדם הייתי אם לא הייתי מתאווה לעוד? ליותר?
זה צביעות להסתפק במה שיש ולהכחיש את העושר שיש שם.
זה בסדר לרצות. לא תמיד בסדר ללכת ולקחת את זה.
לחיות את הרצון ולחשב את המעשה שהוא מוליד.
גם התאפקות היא מעשה. אם התאפקתי אז עשיתי משהו,
היום לא היה לחינם, לא את הכל איבדתי, התאפקתי.
5. אני לא חדל מללמוד אף פעם. טועה כל יום המון.
אמש חשבתי שאני מבין. ואז קמתי הבוקר,
הבנתי שיש עוד גוונים שלא ראיתי לפני זה.
אני עוד אוהָב ועוד אכאב ואוד אכווה אין ספור פעמים.
ואני נכון לזה. אי אפשר להתכונן אבל אני מרגיש מוכן.
לחיי הדברים הרעים, אני כאן, בואו אלי.
לחרוט בראש: אני יכול להכיל יותר ממה שאני חושב.
לא לחכות למישהו שיציל אותי, זו ההכלה הזו שתקח אותי מפה.
ללכת איתה. להסחף. לא לבטוח בעצמי, לא לסמוך על אף אחד,
לא לקוות שיהיה טוב, לא להאמין באלוהים. להאמין בחיים!
כולנו טועים: אנחנו לא צריכים מאמן אישי.
אנחנו צריכים את ה"אישי" הזה. אחרת זה לא ילך
שום סרט לא יגע אם נתרגש. את להרשות את זה,
להרגיש, שיכאב, כמה שרק אפשר, בגבולות שיש לנו,
בלי פחד, בלי שום מחשבה על ההרגשה. רק להרגיש.
6. ללטף את הצלקות.
הן פה ללמד: כל כאב הוא בר חלוף.
הן זועקות: אתה נפלת בעבר ואתה עוד תיפול!
וזה ישרוף כמו אש, תאַכל בחיים.
אבל זה אומר שארגיש את הכאב, זה אומר שהלב עדיין פה,
רגיש כמו תמיד, חש בכל כוחו, גם כשלא רוצים.
לדעת שאם רע עכשיו, וגם אם זה לא בשליטתנו, זה רע עכשיו.
ומחר יכול להיות אחרת, מחר הרוח ,נשוב עלינו מכיוון אחר לגמרי.
ואיזה טוב זה פשוט להכנע לרוח, לתת לה להעביר עלינו הכל.
לא נאחזים ברוח, עפים איתה.
7. יש בי את הכוח גם אם אני לא יודע שהוא שם,
גם אם לעולם לא אדע להשתמש בו. שיקראו לי משוגע
אני מיוחד. לא כמו כולם ולא רוצה להיות ולא עושה דווקא.
פשוט אני.
וכמה קשה זה פשוט להיות.
לעולם: אתה מה שאתה עכשיו.
אין לך מושג מה אתה יכול להיות בעוד שנה.
עוד שנתיים אני יהיה אב גאה ובעל מסור לאשה יפה
או שעוד שלוש שנים אני יהיה המניאק הכי קר לב בגוש דן
כרגע אני משהו אחר. לא טוב יותר מאף אחד. גם לא פחות טוב.
משהו אחר.
8. עד היום האחרון: לתעד הכל. כל מה שאפשר מבלי לפגוע.
לחיות בשביל זה, להגשים יעוד קדמון שנמסר לי בדם.
לגרום לכולם להבין: התיעוד של המציאות משנה אותה בהכרח.
גם אם עכשיו הקשר נראה קלוש, גם אם אף אחד לא רואה את זה.
השואה לא הייתה קיימת אם לא היו ניצולי שואה,
שום ספר לא היה מתפרסם בלי ביקורת.
אני אשָנה את העולם, אם לא לפחות את העולם הקטן שסביבי
זה החלק שלי בעסקה. התמורה שלי היא הכתיבה.
זו האמנות שלי.
להעתיק את המציאות לא קל, זה עובר דרך מסננת,
אני המסננת, ואני מגביר את הניגודיות של מה שחשוב לי.
אני האומנות שלי.
9. להסחף. כליל ולגמרי ולא לפחד מה אנשים יגידו.
לא לפחד בכלל, בעיקר לא מעצמי. להשתפך!
אפילו אם כולם יכחישו, אפילו שיבוזו לי לעולם:
האושר שלי תלוי באושר של האנשים שסובבים אותי,
לא לוותר להם, להשגיח, לכוון, לשמח, לשתף.
ואם אני כועס, אז לכעוס. לא חייבים לסלוח.
אם אני אוהב, אז בחיי, תקפצו לי כולכם, אבל:
נמש שלי, אתה כל כך יפה שזה אף פעם לא נמאס.
וכשאתה צוחק הלב שלי שמח, אני משתין תותים.
וכשאתה מניח את הראש שלך על החזה שלי,
ואני מושך את השמיכה על שנינו ומנשק אותך במצח,
אז אני יכול לעצום עיניים ולהרגיש שייך, נכון, אמיתי.
בוא נעוף בלי לחשוב על הכנפיים.
10. למשה, יוסי ואלון: אתם בני 27 היום. מזל טוב.
אני יודע שאני מאכזב אתכם לא מעט, הולך קצת,
ואז עוצר ולא זז חודשים רבים.
אל תתעצבו. אני פשוט לא יודע איפה אתם.
עוד יהיה לנו טוב ביחד, אתם תראו.
יום יבוא ואני אנשא אתכם בידיים שלי, נגיע רחוק,
אנשים ידברו עלינו, ינסו להסביר את הקשר בין כולנו.
אני עוד לא יודע אותו בעצמי. זה לא בוער לי.
אני יודע שכשאהיה מוכן אתם תבואו אלי בעצמכם,
ויחד נספר את הסיפור הכי יפה שיש.
עד אז, אני עדיין פה. צעד אחרי צעד, שנה אחרי שנה,
אותו קלוג שהמצאתם בשביל שיספר עליכם.
קצת עייף, קצת רעב, קצת אהוב, בעיקר אותו דבר.
עוד קצת, רק עוד קצת ואני אתכם.
תחכו לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה