מכתבים לראש השנה שעברה

לקראת ראש שנת תשס"ט, הבאה עלינו לטובה, וגם בגלל שהשנה החולפת, תשס"ז, התאפיינה בעיקר בזה שהסתיימה עם ז'ין, אז הגיע הזמן לנקות את יוסי 2 [פוסט הפירמוט הנורא] ולהציל מנבכי שיחזור ספריותיו כמה שטויות.

26/08/07 | יום ראשון

הנה מה ששלחתי, כאן ממש, באטרף, לחברים לפני שנה. לא נגענו.

---------------------

לארז ר.

ינואר 2004, אני חולה ובחוץ יש גשם מדכא, בלימודים אני על הפנים, אני דבה מגעיל שלא מצליח למצוא עבודה או חבר. אה מה, בלי להתכוון מצאתי מישהו אחד, אלון פורת אעלק, מה זה חמוד, כותב לי כל כך מהלב ובתמימות שכזו של גבר שלמרות שהוא מזדיין חופשי [עם צרפתים בעיקר :] הוא עדיין ילד בפנים.

מאז דיברנו על השלג בפריז, הטיולים בצפון עם הג'יפ, הדגמחים, אייזיק אסימוב, המגרש מעל הדרייב אין, המסיבות, תחת, רשימות אקסים, מציצות, השפתיים הכי רכות שנישקו אותי, השיער המתנפנף, טינה הדפוקה [מקבץ אנמי, אני יודע] ואז, שידעתי סופית שיש לי חבר אמיתי, אז בדיוק הגיע היום הולדת שלי. אוקי, 24, לא אמורים להיכנס ללחץ, אבל נכנסתי. החלטתי על כמה שינויים בחיים שלי, בעיקר לגבי הגוף שלי ומפה לשם לא ידעתי מה שעשיתי אבל הערתי את יצר ההרס שלי מהתרדמת, וישר באופן סיסטמטי, חירבתי לעצמי לאט לאט את החיים.קודם את הגוף, אז הראש ואחרי זה את הקשרים שלי עם העולם שבחוץ....

איך להסביר לך שאתה לא פרייאר שאתה עדיין מנסה לשמור איתי על קשר אם אני לא בטוח שאני שווה את זה. אני לא הייתי סולח לי על ההעלמות. אז נכון, אני יכול לצלצל אליך עכשיו ופשוט לדבר איתך אבל מה אני אגיד? מה?? שהייתה לי תקופה קשה? גם לך הייתה עם שי, אני זוכר אותה, ולא תמיד הייתי שם בשבילך, להיפך, אולי יכולתי להציל אותך והתעלמתי, במודע, אז מה אני כבר מצפה ממך, שתשכח לי? אם אני לא סולח לי אתה גם לא אמור.

יש מישהו, אנחנו חודשיים ביחד, הכל בינתיים רגוע. הוא לקח אותי להכיר את החברים שלו, נראה לי שהלך לי לא רע, אז הוא שאל אותי למה אני לא מכיר אותו לחברים שלי ולא ידעתי מה להגיד לו. עזבתי אותם, רציתי להגיד לו, ברחתי מאנשים כמו מאש, רציתי ללחוש לו בשביל שלא יחשוב שאני מטורף

אבל לא אמרתי לו כלום, יותר מאוחר סיפרתי לו עליך ואמרתי לו שאתה הפספוס הכי גדול שלי.

הוא אמר לי שאני אידיוט ושחבר טוב לא מזניחים כאילו הוא היה איזה בן זוג שנמאס לך ממנו. ועדיין לא היה לי האומץ לדבר איתך. הכי נורא שאני יודע שההבדל בינך לבין כל השאר שאתה אחרת. שאתה היית חבר מיוחד שלי. שאתה רואה דברים אחרת, אולי אפילו כמוני, ככה שאם אני לא מוצא בי את התשובה שתסביר לי מה קרה איתי איך אני אסביר לך את זה? איך אומר לך כמה שהיית חשוב לי, כמה שאהבתי אותך וכמה שאני עדיין. ועוד דבר, כל דייט, כל קשר שהיה לי מאז שנפגשנו אוטומטית משווה לי בראש אליך. ידעת? "הוא לא מצחיק אותי כמו ארז" אני שומע בראש ומוריד לבחור עשר נקודות, חשבתי עליך המון...

אכזבתי אותך מאוד, נכון? עם כל האכזבה ממני יש לי סיכוי להסביר או שאתה לא נותן לי צ'אנס?

אני מסכן ארז, אני אומלל מאוד. מילא פעם לא הייתי בן אדם הכי מאושר אבל הסבל שלי בחודשים האחרונים לוקח אותי רק למקום אחד, אובדני ועמוק יותר מכל דיכאון. אפילו אמא שלי לא מאמינה שאני אפגע בעצמי ות'אמת? בא לי להוכיח לה שהיא טועה.

בתכנון היה לחדש את הקשר שלי אתך לכשאחלים סופית אבל כנראה שזה ייקח עוד קצת זמן וראש השנה זה בכלל תירוץ טוב לחשבון נפש ולניסיון לקבל ממך מחילה. אז אני מחלים, לאט, עדיין יש התרסקויות אבל עברתי לדירה משלי בבוגרשוב לא מזמן, והחבר החדש נחמד ואני מתכנן לעזוב את גולף אחרי החגים, למצוא עבודה חדשה ולחזור לכושר ומי יודע, אולי להתחיל לכתוב. פתאום עם החבר החדש יש לי מה לאבד. ומה אם הוא יגלה מי אני באמת? לאיזה עומקים של ייאוש אני לוקח את עצמי, את כל הכדורים שאני עוד אקח? אף אחד לא יכול להציל אותי, הרגתי במו ידי את משה שהיה פעם והשאריות שלו פה מתפלסף בכתוב אליך, מנסה לגרום לך להבין שלא התכוונתי לפגוע בך.

די. מספיק. אני אגואיסט מכוער ודוחה. אני רוצה לדעת מה קרה איתך מאז, מה עם אמא שלך, איך בעבודה, לא חולה יותר? איך בחדר כושר? נכון קנית את האוסף החדש של קורין? אני רוצה לדעת הכל.

בינתיים אמתין לראות אם תסכים להכיר את המשה החדש והמחורבן....

יצא לי ממש מכתב לא נחמד לראש השנה, תמיד הייתי דרמטי מידיי, אבל בכל זאת, אתה אשכנזי אז בטח אתה עדיין מעכל את שיירי הגפילטא והריב שבטח היה לך עם אחותך. ככה שבעצם ממילא אני התכוונתי לאחל מההתחלה רק שנה טובה ומוצלחת, בראיות, הצלחה, המון הרגשה טובה, אהבות חמות, שמחות אמיתיות ואושר פנימי ומתוק!

תאמין או שלא - מתגעגע כמו שלא תדע.

מופלטה

-------------------------------------------------------------------------------------

לירון ר.

כמעט חודשיים ואני עדיין לא לגמרי קולט שאתה אשכרה איתי. איזה כיף לי לחבק אותך לפני שאני נרדם, או להתעורר לידך בבוקר ולנשק לך את העורף בשקט. אני עדיין מתרגש כל פעם שאני מגלה משהו חדש עליך, מת כבר להכיר אותך טוב יותר.

למרות הפחד שאני משעמם אותך אני חייב להודות שיש לי איתך משהו מקסים ושפוי ובוגר שלא היה לי אף פעם. תאמין לי או שלא, עם כל האיפוק שלי: אני אוהב אותך, אין לי איך לומר את זה אחרת. טוב לי לדעת שאתה שם, שאתה חלק מהחיים הקטנים שלי עכשיו ושיש לי פינה קטנה אצלך [עם אופציה להרחבה? יש לי שקל תשעים, תגדיל לי? :]

כל הבעיות שיש, שיבואו, אני מוכן להתמודד עם הכל. גם אם יתברר אחרי הכל שאני בעצם סטרייט ושאין ברירה חייבים להתחיל לעבוד במקצוע מתאים יותר כמו שוטר מקוף שאחראי על הכושים בדימונה (הו מיי גוד! זה הקרינה עשתה להם ככה או שזה טבעי מלידה?) בכל מקרה אני שמח שפגשתי אותך. בא נתחתן. [יבואו ימבה של עארסים מהצ'כונה שלי, ובכלל, ירח הדבש בהארלם - כדאי לך!]

בקיצור, אני מאחל שתהיה לנו שנה טובה ומקסימה, מלאה בשמחות, בריאות טובה, כושר מצוין, הרגשה כללית פנטסטית ובטן שטוחה. (אני, אגב, לגמרי מוכן לוותר על הקוביות בבטן תמורת קוביות של שוקולד, אל תנסה אפילו לעצור אותי...)

שלך

מושיקו, מוש השור, מושון, מישק'ה, מישה, מוסא, מיש, מושוניקו, מויישל'ה, מוז'ס, משה.

-------------------------------------------------------------------------------

לאלברט ק.

זוכר את אבראסנס?

These wounds won't seem to heal

This pain is just too real

אז מצאתי משפט מדויק יותר של זמר אחד, דויד פונסקה:

Only pain is real

ראש השנה עכשיו, זמן של חשבון נפש. אני יושב וחושב לעצמי איך לכל הרוחות השנה הכי מעניינת שהייתה לי בחיים הפכה להיות כל כך קטסטרופאלית. בשנה אחת הצלחתי לזכות בעצמאות ולהפסיד את עצמי. איבדתי את היכולת לדעת מה אמיתי ומה לא. ואתה, שתמיד היה לך חוש בשביל לדעת מה סתם חיקוי מזויף, אתה לא היית שם, כי הרחקתי אותך, כי ברחתי ממך וממני ואני עדיין לא יודע להסביר.

לעולם תהיה הדייט הראשון הכי טוב שהיה לי, הגבר הכי יפה שנגע בי, האיש שהכי יודע מה מצחיק אותי, הפיקח שמכל מאהבי. אבל תעזוב אותך מכל הגלאם, המוזיקה, הבגדים, המסיבות וגוף המדהים שאתה מטגן לעצמך – אני אוהב אותך כמו שאתה בפנים. זו הסיבה היחידה לזה שפגשתי אותך וזו הסיבה שבגללה נשארת בלב שלי, תופס שם פינה ענקית שהיא רק שלך.

פעם אמרת לי "חבר טוב זה הרבה יותר ממאהב טוב" , שבני זוג באים והולכים ורק חברים נשארים תמיד. אני עדיין פה, אפילו אם אני משחק אותה קצת חירש – אילם, אני עדיין פה שלך, חושב בכל מיני מצבים מה אתה היית עושה או אומר. נכון, אני כבר וויתרתי על החלום שלי להיות כמוך, לעולם אשאר טיפוס משעמם, לא נאה ולא מיני בעליל, אבל אתה ה-בריאן קיני שלי, ההשראה והמוזה.לימדת אותי כל כך הרבה. אם אצליח להוציא פעם ספר אתה תופיע בהקדשה שלי. זו הבטחה.

בקיצור, אני מאחל לך [ולנו] שתהיה לנו שנה טובה ומקסימה, מלאה בשמחות, בריאות טובה, כושר מצוין, הרגשה כללית פנטסטית ובטן שטוחה.

חיבוק ארוך וחם ממני.

שלך: משה.

ביי ילד

נ.ב

מוכן לוותר על המקום שלי ברשימת המתנה שלך תמורת ארוחת הבוקר המובטחת איתך בדיקסי.

אגב - זוכר את מיקה? גם הוא מוסר ד"ש (הקאמבק בדרך)

-----------------------------------------------------------------------------------------

לדויד

שנה קשה עברה על שנינו. הייתה שנה משהו משהו השנה שחלפה.

Things are changing but nothing changes

ובכן, השתנתי ובעצם לא השתנה בי כלום. נשארתי אותו פלוץ שהיית תמיד, רק שעכשיו אני כבר לא מתיימר להיות יותר מזה, אולי תמיד צדקת, אני סתם מתיש. יצא שבסופו של דבר אני שרוט יותר ממך והי מעצבן: שאתה כישרוני בערך פי מאה ממני.

היית חלק ענק מהחיים שלי ואני מוכרח לבקש ממך סליחה. אני מתנצל. יום כיפורים או שלא אני לא בטוח שמגיעה לי מחילה. אני כל כך לא הייתי ראוי לאהבה שלך, בדיעבד אולי רק סיבכתי הכל. כל כך אהבתי לאהוב אותך שאולי רמסתי אותך שם בשגרה שניסיתי לכפות של שנינו. הכישלון הוא שלי לגמרי ואין לי אחר להאשים. לא רוצה לאבד אותך בתור ידיד אבל לא יודע כמה צ'אנס תיתן לי אם אני מבטיח לך עכשיו שאני מוכן תמיד להיות איפה שרק תבקש, קיטשי או לא, כמו שאתה היית בלב שלי. אתה יפה ומקסים מאוד בעיני ואני שונא את המחשבה שאני הרסתי את זה כל כך עד שאין סיכוי שאתקן.

די. מספיק. אני אגואיסט מכוער ודוחה. אני רוצה לדעת מה קרה איתך מאז, מה עם המשפחה שלך, אתה עובד באשקלון? אני רוצה לדעת הכל...

בינתיים אמתין לראות אם תסכים להכיר את המשה החדש והמחורבן....

תאמין או שלא - מתגעגע כמו שלא תדע.